תוכן

ד) והנה בגופו של פרצוף ס״ג זה קרה ג״כ ענין הסתלקות האורות כמו בעליונים ממנו, והוא שנקרא בדברי הרב צמצום נה״י ועליית מ״ן. וזה ודאי צריך ביאור, מה נשתנה גופא דס״ג מכל העליונים לכנותו בשם חדש צמצום נה״י בערך הכלים, ועליית מ״ן בערך הסתלקות האורות למעלה, מה שלא נזכר רמז מזה בפרצופין הקודמים. ותוכן דברים אלו יתבאר בע״ה לקמן בענף ט״ו כי שם מקומם, אמנם להמשיך הענין אבאר כאן בקצרה שיספיק לשלימות הענין.
וצריך שתדע, שראש הס״ג המלביש לא״ק מגרון עד הטבור, הוא שורש או״א עילאין. וגופא דס״ג המתפשט מהמלכות של הראש העומדת במקום הטבור עד סיום רגלי א״ק, הוא שורש ישסו״ת. ולפיכך מכאן ואילך נכנה אותם בשמות הללו כדי לקצר בלשון.
והנה כללות הס״ג נחשב מבחי' ג' ראשונות שהם כתר חכמה בינה כנודע, ואין בו מבחי' למטה מטבור שה״ס זו"ן ובחי״ד כלום. כמו״ש בהקדמת אח״פ. וא״כ צריך להבין, מה טעם שישסו"ת התפשטו למטה מטבור למקום נהי״מ דא"ק ובחי״ד. ועי' לקמן בענף ט"ו, שפרשנו על דרך קודם ונמשך כפי דרכנו, אמנם יחד עם זה יש בזה כוונה נפלאה מהמאציל העליון שלולא זאת לא היתה שום מציאות לקיום העולמות.
וזה שורש מאמר חז"ל מתחילה נברא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדה״ר. פירוש, כי בחי״ד נקראת מדת הדין כי בה היה הצמצום הראשון, שמשם ולהלאה נתרוקנה מאור א״ס ב״ה והותקנה בסוד או״ח ע״י הקו הנמשך מא״ס ב״ה אליה. וג' בחי' הראשונות שה״ס חכמה בינה וז״א דאור ישר נקראות מדת הרחמים, בשביל שבהם לא נגע ענין צמצום א' ולא כלום. כמו שהרחבנו בביאורם בפמ״ס בענף א' ומשם תבין ענין זה על בוריו.
וזה אמרם ז״ל, מתחילה נברא העולם במדת הדין שהיא בחי' ד'. ועד״ז יצאו ב' פרצופי א״ק הראשונים: פרצוף גולגלתא ופרצוף ע״ב. וראה שאין העולם מתקיים, פירוש, דכל גוף מפרצוף נקרא עולם, וראה, אשר הכלים אינם יכולים לסבול האור, כי כל האורות היו חוזרים ומסתלקים, עמד ושיתף עמו מדה״ר, שענין השיתוף הזה נעשה בכח התפשטות הס״ג למטה מטבור, למ״ה וב״ן הפנימים שהם זו״ן דא״ק הפנימי.
והענין דעד כאן היו ג' בחי' הראשונות בפ״ע בסוד ט״ס הראשונות דאו״י, ובחי״ד היתה בפ״ע בסוד העלאת ע״ס דאו״ח, וכיון שכל השפע היורד לעולמות הוא מסוד או״ח, ראה שהעולם היה מושפע מבחי״ד שהיא מדת הדין לבדה, אשר ע״כ צריכה המלכות להכלל בכל בחי' ובחי' מג' בחי' הראשונות שהם מדת הרחמים. באופן שיהיה דו״נ בכתר ודו״נ בחכמה וכו', שאז נמצאת המלכות שהיא הנוק' מחוברת ומשותפת בכל מדה ומדה ממדת הרחמים. ונמצא שיש בכתר לבדו ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח, כי ע״ס דאו״י ה״ס הדכר דכתר, וע״ס דאו״ח ה״ס הנוק' שנכללת שם ומעלית שם האו״ח, וממילא נמתקת המלכות מאוד ומכ״ש האו״ח הנמשך ממנה, שהוא עתה בסוד הרחמים העליונים. ומהכתר נמשך השפע הנז' אל החכמה, ומחכמה אל הבינה, וממנה לזו״ן התחתונים. שבאופן זה מתמזג השפע בצורה הרצויה שיוכלו התחתונים לקבלה.