תוכן

א) אך עדיין עתה כולם בסוד יוד כתרים ואחר התפשטות הב' אז נעשה שאר חלקי הספירה. (אות כ') פירוש, כי ע״ס הנקודים המה רק בחינות הכתרים של עה״ס, באופן שכל ספירה וספירה מע״ס דנקודים חסרה ט״ס תחתונות דהיינו מחכמה ולמטה, עד שנמשכה לכאן התפשטות ב' המכונה מ״ה החדש, שאז יוצאות ט״ס תחתונות מכל ספירה וספירה של ע״ס הנקודים ונשלמות כאו״א מע״ס ההם על ע״ס שלימות מכתר עד מלכות.
והנה לכאורה נמצאים דברים הללו בהיפך מהמובא בכל המקומות בדברי הרב, אשר בע״ס הנקודים לא יצאה כי אם המלכות מכל ספירה וספירה, כי יצאו חסרות מט' ספירות הראשונות: כח״ב חג״ת נה״י. ואח״כ עם מ״ה החדש יצאו ט״ס הראשונות דכל אחת ואחת וכמו״ש בע"ח שער ח' ובהקדמת רחובות הנהר עש"ה. וכן מ״ש כאן אשר תשלום ע״ס דנקודים מחכמה ולמטה הוא ענין התפשטות ב' של עולם הנקודים, שלכאורה לא מצאנו לזה סמוכין בשום מקום, אשר יחס עולם האצילות יהיה דוגמת התפ״ב אל התפ״א.
ולהבין הדברים צריכים להבין היטב הדק את ב' הענינים שיש להבחין בכל אצילות ע״ס, כמצווה לנו מפי הרב לעיל בע״ח ענף ה' וז״ל: אמנם דע כי יוד ספירות דאצילות המה ב' ענינים, הא' הוא התפשטות הרוחניות והב' הוא כלים ואברים שהעצמות מתפשט בהם עש״ה.
והנה ענין הא' ה״ס התפשטות אור א״ס ב״ה על ד' הבחי' הנודעות שהם: חכמה בינה ז״א ומלכות, שנקראות ע״ס דאו״י. וכשהאור ישר פוגע במסך שבכלי מלכות נעשה בחי' זיווג דהכאה, ויוצא מזיווג הזה ע״ס של או״ח מהמלכות עד הכתר. כמו שהאריך והרחיב הרב ז״ל עצמו לעיל בענף ד' עש״ה, ובפמ״א ובפמ״ס. ועיין בשה״ק דף שע״ז ובעה״ח שער מ״ז פ״א ופ״ב ושים עינך עליהם כי חוץ מהמקומות הנז' לא הכפיל עוד הרב לפרש תוכנם וצורתם דע״ס דאור ישר.
ועיין לעיל בעה״ח ענף ה' אות ט' שהאריך עוד הרב בענין א' הנזכר. וז״ל בקיצור אמנם הסתכלות זו הוא כך וכו'. וכאשר נסתכל המאציל וראה בנפש הנק' את, אז יצאו שרשי הכלים וכו', אך כלים אל הגוף שהם ז״ת עדיין לא היה כח בראיה זו עד שתפגע בנפש הנפש עצמה, וע״י הסתכלות ב' מלמטה למעלה היה האור חוזר ומלביש את ז״ת עכ״ל.
ותוכן הדברים, שבכל ע״ס האצילות נוהגות ב' בחי' הסתכלות על המלכות. כלומר, התפשטות ע״ס דאו״י מא״ס ב״ה נקרא הסתכלות, על שם אור החכמה שה״ס אור העינים כמ״ש שם. ואומר, אשר הסתכלות הראשונה היא על המלכות, והמלכות מעלה או״ח ומלבשת את עה״ס מאו״י שזה מספיק לבחי' הראש של הפרצוף, ועדיין אין כאן בחי' כלים אלא שרשים לכלים, עד שהמלכות בעצמה מתפשטת ג״כ לע״ס פרטיות כח״ב חג״ת נהי״ם ואז נמשכת הסתכלות שניה על מלכות דמלכות, ומזווג דהכאה זה יוצאות ג״כ ע״ס דאו״ח ומלבישות על ע״ס דאו״י, שבזה נגמר ענין הכלים שנק' גוף של אותו הפרצוף. ומה שהרב קורא את הגוף בבחי' ז״ת אע״ג שיש בו ע״ס, יתבאר בסמוך בע״ה.
והנה נתבאר ענין א' המובא שם בענף ה', שהוא כולל התפשטות ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח בסוד הראש של הפרצוף בבחי' הסתכלות א'. ועוד ע״ס דאו״י וע״ס דאו״ח בסוד הגוף של הפרצוף בבחי' הסתכלות ב'.
וענין הב' הנזכר שהמה כלים ואברים שהעצמות מתפשטת בהם, הוא משתלשל ויורד בסדר המדרגות הנקראים: גולגלתא ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. כלומר, שאין שום הארה נגמרת בטרם שמשגת כל ה' המדרגות הנזכרות ולפיכך יש להבחין ענין זה בכלהו ע״ס דאצילות. ושורש ענין הב' הזה נמשך מה' פרצופי א״ק, כמ״ש.
וזה שסיים שם הרב בענף ה' על ענין הב' הנז' וז״ל: והנה צריך לכל זה שורש למעלה לב' בחי' אלו, ולכן צריכין אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף עכ״ל עש״ה. פירוש, לפי שב' הענינים הנזכרים הנוהגין בכל ע״ס דאצילות המה נמשכים משורשם העליון בא״ק, ע״כ הולך וממשיך לפרש סדר השתלשלות המדרגות דא״ק לכל פרטיהם מראש עד סוף, כמו שהולך ומבאר שם בהמשך הפרקים בשער עקודים.
וטעם הדבר תבין במובא בפמ״ס בענף א' אות י״א בביאור שורש דברי חז״ל שמתחילה ברא הקב״ה את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים עמד ושיתף עמו מדת הרחמים, עש״ה. וצריך שתדע אמנם כי אין ענין השיתוף הזה נגמר בפעם אחת בעשר ספירות הראשונות של הקו שהם ע״ס הראשונות דא״ק, אלא צריך שיעבור עליו ה¬' מדרגות: גולגלתא ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן, כמ״ש בע״ה. ורק אז נשלם ענין הכלים במיתוק דמדת הרחמים באופן שיוכלו לסבול האור ולהשפיע לתחתונים. ולפי שענין הב' הזה נוהג בכל הפרצופין ובכל העולמות של אבי״ע, ע״כ נרחיב הדברים להבינם ממקורם ושורשם.