תוכן

ח) אמנם כדי לברא עולם הבריאה התלבש הא"ס גם בבינה דאצילות. והיינו שגם באור הבינה נעשה פנימי ומקיף והיינו המסך שבין אצילות לבריאה, שה"ס מסך דבינה. כי נתבאר בענף ג', שיש ה' מדרגות במסך זה למטה מזה בסוד אור חוזר היורד, ע''ש. שבמדרגה הא' שב המסך להיות כתר והוא מדרגת א"ק. ובמדרגה ב' הוא שב להיות חכמה והוא מדרגת מסך דאצילות. אמנם מסך זה שבין אצילות לבריאה הוא מהמדרגה הג' שהמסך שב להיות בינה.
ותדע שבסוד התלבשות העצמות בכלים אין מגיע לפרצוף זולת משיעור הקומה שבאור חוזר. שזה ענין ההתלבשות, אשר האור ישר מתחבר לאחד עם האור חוזר ומאיר לפרצוף שמתלבש במסך שלו, להיות המסך שלו הוא השורש של האו''ח, וע"כ מתחברים יחד ומתישבים בפרצוף. וזכור זה לכל המקומות בזוהר וכהאר"י, שמביאים ענין התלבשות. ולפיכך כיון שאור א"ס מתלבש בבינה דאצילות, דהיינו במסך השב להיות בינה, א"כ אין מגיע לעולם הבריאה זולת מאור הבינה ולמטה, כי עד שם מגיעה קומת האו"ח ושיעור הבחן שבהתלבשות, אבל מאור הכתר ומאור החכמה אין מגיע שם, ואפי' אור הבינה אינו במילואו אלא בסוד פנימי ומקיף, אשר נמשך לה לאט לאט מהארת רגלין דאצילות, כלומר מזווג נה"י דאצילות במסך דמדרגה ג' ששב להיות בינה, ובזה מתלבשת העצמות דבריאה בכלים דבריאה.
ובזה תבין ההפרש הרב שבין ה"פ אצילות לה"פ דבריאה, להיות שבאצילות נמצא מתלבש אור החכמה בפנימיות הכלים ואורות דבינה וזו''נ הם במילואם, משא"כ בבריאה שאור החכמה נעלם ואין מתלבש כלל בכלים דבריאה, ואפי' אור הבינה מתלבש רק חלק הימנו בפנימיות הכלים, והיא צריכה לינק ולקבל שלימות אור הבינה מהארת רגלין דאצילות הנמשך ובא אליה לאט לאט.
ונודע שאור החכמה הוא אור א"ס בבחי' העצמות שהיא אלקיות, ואורות בינה וזו"נ נחשבים לערך כלים לאור העצמות, ובהיותם מחוברים יחד באצילות אין הכלים עולים בשם כלל כי בטלים באור העצמות כמו נר בפני האבוקה, שז"ס איהי וחיוהי וגרמוהי חד בהון. אמנם בבריאה, נפרד הנר ויצא מתוך האבוקה, ואז ניכר אור הנר ונבחן לעצמו, מפאת המסך דעל גג הבריאה שנק' קרקע האצילות, דהיינו מדרגה הג' דהמסך השב להיות בינה, שהוא מסך גמור על אור העצמות. ונבחן שהכלים דאצילות יצאו ונבדלו מאור העצמות ומאירים בבחינתם עצמם, ודומה לנר הכלול באבוקה ואינו ניכר כלל וכלל, אמנם ביציאתו מכלל האבוקה לחוץ אז ניכר ונבחן ועולה בשם, והבן היטב.
וזה סוד דמבריאה ולמטה נק' עלמין דפירודא, ושם יש מחצבת הנשמות. ותבין זה עם הנ"ל, כי כל הנשמות נמשכין מא"ס ב"ה, ועד קרקע האצילות הם ממש אלקיות בלי אפשרות הבחנה כלל ועיקר, אלא בעברם קרקע האצילות שמחמתה נפרשת ונבדלת מאור העצמות כנ"ל, אז עולה בשם נשמה, דומה לנר היוצא מהאבוקה וניכר לעצמו והבן.