תוכן

ה) וז"ס תיקון הקוין, כי בטרם זווג דאו"ח היו נבחנים רק ב' קוין: שבחי' א' ובחי' ג' שאין בהם בחי' שינוי צורה היו בבחי' קו ימין. ובחי' ב' ובחי' ד' שבהם נתגלה שינוי הצורה בבחי' פועל ופעולה, עמדו בקו שמאל. ולא היה ביניהם שום חיבור, דאם היה ביניהם חיבור אז לא היו נחשבים לב' קוין ימין ושמאל, אלא לקו אחד כמובן. וכנ"ל דכל הבדל רוחני אינו אלא בשינוי צורה מזה לזה ובהשתוות צורתם נמצאים מתחברים. אמנם אח"כ בזווג דאו"ח, אשר הבחי' ד' שנמצאת בבחי' שמאל וריחוק ביותר מכולם העלתה ע''ס דאו''ח, וגרמה בזה ששבה בינה אל החכמה פנים בפנים, נמצאת בזה שנעתקה הבחי' ד' מן קו השמאל, ושבה להיות אמצעית בין החכמה שהיא בימין ובין הבינה שהיא בשמאל, להיותה מכריעה ביניהם ומיחדם לאחד.
ובזה נמצא שבחי' ד' נחשבת יותר לימינו של הפרצוף מבחי' ב', כי בחי' ד' משיבה אור העצמות שיהיה נשפע בכללות עה"ס כנ''ל, וא"כ נחשבת כמו כלי לאור העצמות, כלומר שאור העצמות נתקשר בבחי' הד', דרק בסגולתה מזדכך אחורים דבינה ויכולה החכמה שה''ס בחי' א' להתלבש בבינה דבחי' ב', שהיא האחורים דבינה שכבר נזדככו, כי אינה יונקת אז אור דחסדים מהכתר להיות האור חוזר מגיע אליה מאליו ע''י הבחי' ד', והבן היטב קשר זה.
והנה נתבאר תיקון הקוין בבחי' השורשים, אשר החכמה ובחי' א' היא שורש קו הימין, והבינה ובחי' ב' היא שורש לקו שמאל, והמלכות ובחי' ד' היא שורש לקו האמצעי, דהיינו עם סגולת האו"ח שבה.
ובזה תבין איך העצמות מתלבש בכלים להיותם נקשרים זה בזה, דהיינו אחר יציאת האו"ח אז יכול אור הא' שהוא אור העצמות להתלבש בבינה שהוא אור הב', כי נזדככה מבחי' העיבוי שלה, ואור הבינה מתלבש באור המלכות שהוא האו"ח, כי רק בסגולת האור הזה מלבשת את אור העצמות. ובזה מתיחדין עה"ס לבחי' אחת ממש. ודו"ק שאכמ"ל.
ובזה תראה שהעביות נשארה בכלי והיינו דוקא בבחי' ד', אמנם אינה מקבלת האור שם, ואדרבה היא מעכבת לאור העליון שלא יושפע לשם שז"ס המסך, וע"כ אין זה נחשב אצלה לבחי' גרעון כי אינה משמשת בו, אמנם אדרבה היא משפעת בסבתו את עה"ס דאו"ח. וכבר נתבאר בענף א' אשר ענין השפעה ה"ס השתוות הצורה למאציל עש''ה. ובזה נעשית כלי מלכות בב' בחי' כאחת, דמחזקת העביות ומ"מ לא נשתנה צורתה, משום דאינה מחזקת לקיים צורתה, אלא אדרבה רק כדי להשפיע את האו"ח והבן זה היטב.
ובזה מובן מ''ש בריש תיקוני זוהר בענין ע"ס דאצילות, דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, ומובא ג"כ בדברי הרב ז''ל בענף זה. פירוש, איהו ה''ס כתר וא''ס. חיוהי ה''ס אור החכמה הנקרא בחי' חיה דכללות הפרצוף. גרמוהי ה"ס בינה ז''א ומלכות, והמה נקראים גרמוהי בסוד הכלי שבהם, דנתבאר שסוד בחי' הד' הוא גורם לאור החכמה שתתפשט בנאצל בהשפעת האו"ח שלה, וע"כ נקראים הכלים גרמוהי להיותם גורמים להתלבשות העצמות בנאצל. והוא חד עם אור העצמות להיותה בסוד השפעה, וע"כ אין בה שינוי צורה כנ"ל.
והנה נתבאר ענין מסך דאצילות, אשר לגבי האצילות אינו נחשב למסך כלל, אלא אדרבא הוא יותר מעולה אפי' מן הבינה, דעל כן אינו נחשב לקו שמאל אלא לקו האמצעי כנ''ל.
ועתה נבאר ג' המסכים שבין העולמות בריאה יצירה ועשיה, שהרב ז"ל מקצר ואומר, שכל ההבדל הגדול הנמצא בין ד' עולמות אבי''ע הוא, שבאצילות אין שום מסך כלל, ולבריאה מסך א' וליצירה ב' מסכים ולעשיה ג' מסכים, עכ"ל. וצריך להבין היטב ענין המסכים האלו, איך בסבתם מתקטנים ומתמעטים עד לעשיה, שאורה ממועט שם בתכלית.
והנה נתבאר היטב בדברי הרב ז"ל בענף ה', אשר ב' ענינים נוהגים בספירות: ענין א' הוא הארת כלים, שענינו ע''ס דאור ישר טרם גילוי האור חוזר מהמסך, דהיינו שאור א''ס ב"ה מתפשט על ד' בחי' הנודעות, כתר חכמה בינה ז''א מלכות. וענין הב' הוא התלבשות העצמות בכלים, והיינו שע''ס דאור ישר מתחברים עם ע"ס דאו''ח הנובעים מהמסך כנ"ל וכמו"ש בענף ג' בסוד יאהדונה"י עש"ה. אמנם ענין הב' לא נגלה תיכף על שלימותו, אלא מתחילה הסתלק ואח"כ חוזר ומתלבש כמובא בתחילת ענף זה בדברי הרב ז"ל.
וענין הסתלקותו יתבאר בע''ה בענפים הבאים, בפי' ע''ס דעקודים, אשר המסך צריך להכלל בכל ע''ס עד הכתר ואז שוב אינו מסתלק, ומתחברים האו''י והאו"ח תמים יחדיו. כמו"ש בע"ה ועי' בפתיחה הכוללת.
ודע שבענין הא' שהיא הארת כלים נבחן שלכתר וחכמה אין כלים, כי אפי' החכמה שהיא בחי' א' מד' הבחי' אינה נחשבת לכלי, אלא בחי' כח בהעלם כנ"ל, דע"כ נרמזת ביוד דשם בן ד', אלא הבינה נבחנת לבחי' פועל לכלי, להיות שנתגלה בה הרצון לקבל מפאת התעוררותה לתוספת שפע. וגם בחי' ג' שהוא ז''א אינו נחשב מצד עצמו לבחי' כלי, כי הוא ג"כ בחי' התפשטות דעילתו כמו החכמה, וע"כ אין בו אלא בחי' כלי דבינה עצמו אבל לא מצדו. אלא המלכות, שנגלה בה הרצון לקבל היא נחשבת כלי גמור.
ובזה תבין ענין התחלקות כל פרצוף לשנים, דהיינו על הטבור דהפרצוף. כי גולגלתא דכל פרצוף ה''ס בחי' ב', דהיינו רק בחי' פועל לכלי, וכן כל הכלים הנמשכים מגולגלתא עד הטבור נחשבים לכלי בינה. אמנם הטבור, הוא נחשב לכלי מלכות, וכן כל הכלים הנמשכים מטבור ולמטה עד סיום הרגלים נחשבים לכלי מלכות. וכל הבחנות אלו נוהגות רק בהארת כלים שהוא הענין הא'.
וכבר נתבאר שד' בחי' אלו דהארת כלים נוהגות בכל הפרצופין ובכל הספירות והעולמות עד לעולם העשיה, שבהם אין שום השתנות, וכל ההשתנות שבעולמות והפרצופין, הכל נמשך מענין הב' שהוא התלבשות העצמות בכלים. אמנם בענין הב' אנו מבחינים כלים בכל עה"ס, דאפי' בכתר וחכמה יש כלים כמו לבינה וזו''נ, והיינו משום דנכלל המסך בכל ספירה וספירה עד הכתר. כמו"ש בע"ה.
ובזה תבין דברי הרב המובא בהיכל א"ק ש"ג בהמשך פ"א ב' וג' אשר הא''ק ה"ס עולם הכתר. והתלבש א''ס בחכמה והאציל לעולם האצילות והתלבש א''ס בבינה וברא עולם הבריאה והתלבש א"ס בז''א ויצר לעולם היצירה והתלבש במלכות ועשה עולם העשיה, ע"ש ובשער מ"ז פ"ב ובשער ההקדמות בדרושי אבי"ע. פירוש, דצריך לידע דכל מקום שיש התלבשות בכלים, מוכרח שיהיה בו ב' בחי' אור, דהיינו זה האור שהתלבש בכלי נק' אור פנימי וזה שעוד לא התלבש אלא עתיד להתלבש נקרא אור מקיף על הכלי.
והנה בא"ק לא היתה התלבשות אלא בכתר ולא כלל בט' ספירות תחתונות שלמטה מכתר, ובזה נמצא שלא שייך או"פ ואו''מ אלא בספירת הכתר לבדה. ונמצא דכל ט"ס תחתונות היו בתכלית מילואם, משום דעוד לא היה בהם שום התלבשות והבן. אמנם להאציל עולם האצילות התלבש הא"ס גם בספירת החכמה דא"ק, ובזה נמצא שנעשה בחי' פנימי ומקיף גם בחכמה, ונבחן החכמה שנמצא בא"ק במילואו, לגבי אצילות לבחי' מקיף שהיה בספירה וחזר ויצא ממנה ונעשה לבחי' מקיף. כי גבי הא"ק לא נחלק אור החכמה לבחי' פנימי ומקיף, אלא הוא שם במילואו בתוך עה''ס כנ"ל, וע"כ זה המקיף שנתהוה בהתלבש הא''ס בחכמה דא"ק לצורך האצילות, נק' מקיף החוזר. ובזה תבין המובא בעה"ח היכל אבי"ע שער מ"ה שער המקיפין ע"ש. וז''ס פסיקת אור האוזן בשבולת הזקן המובא בשער אח''פ. ובזה מובן ההבחן שבין א"ק לאצילות שהוא באור החכמה, שבא''ק הוא במילואו ובאצילות נעשה לפנימי ומקיף.