תוכן

א) דע כי בזה החלל נמצא א"ק לכל הקדומים וכו' בתחילה יצאו י"ס בדרך עגול וכו' ואח"כ בתוך כל העגולים נמשך דרך יושר וכו', אבל בבחי' פנימיות ועצמותו של אדם זה אין אנו רשאים לדבר בו וכו' ונדבר במה שנאצל הימנו וכו' (אות ה' ו').
והנה בדבר מציאות עגולים ויושר שהספר האריך בהם מאוד בכ''מ ועכ''ז נשארו נעלמים, שדברי הספר סותרים לכאורה זה את זה בכל פנה וצעד. וע"כ אני מוכרח להאריך בביאורם.
גם ענין הצמצום צריך עוד ביאור רחב, כי כאן מביא האר"י ז''ל ענין הצמצום על דרך נקודה בגו עגולא ובספרו חפצי בה מביא האר"י ז''ל ענין הצמצום בבחי' תמונה מרובעת. וכיון שענין הצמצום הוא שורש לכל חכמת האמת, ודאי צריך להבין איך אלו ואלו דברי אלקים חיים. ובאמת מובאים ב' בחי' הצמצומים הנ''ל גם בתיקוני זוהר, בסוד ריבועא בגו עגולא ובסוד עגולא בגו ריבועא.
ומתחילה אבאר היטב תכונת אורות וכלים די"ס דעגולים ותכונת אורות וכלים די"ס דיושר, וערכם זה על זה במוצאם ובמובאם. והנה הארכתי בענף א' די באר בסבת הצמצום, שהוא בחי' קישוט בנקודת הרצון דבחי' אחרונה דבחי' ד' להשוות צורתה למאציל שאין בו צורת הקבלה כלל ועיקר שנקרא תוספת דבקות. כלומר שהדביקות הרוחנית תשוער רק בהשואת הצורה זה לזה, וע"כ מיעטה את גדלות הקבלה שלה שהיא בחי' ד' שעי"כ נסתלקו כל ד' הבחי' שיש במקום ונשארו ד' רשימות פנויות מאור. וחזר הא"ס והשפיע לתוך ד' הבחי' של המקום, אולם על־פי קישוטין של הנאצל, דהיינו שבכל בחי' ובחי' מד' הבחי' לא האיר אלא בג' בחי' ונמצא בזה דבכל ספירה וספירה נשארה בה בחי' אחרונה בלי אור. והנה התפשטות שניה זו אחר הצמצום נק' הארת הקו, כמו שנתבאר בע"א באורך.
אמנם צריך להבין דגם מטרם ביאת הקו לתוך המקום המצומצם לא היה המקום פנוי וריקן לגמרי בלי אור כלל אלא שהיתה הארה מצומצמת, אשר אח"כ בביאת הקו בא לה אור גדול בשפע והבן זה. וכבר נודע שאין ענין הפשטת צורה והלבשת צורה חדשה ברוחניים מורה שהצורה הקודמת נעדרת והולכת לה כמקרה הגשמיים בעוה"ז, אלא שניהם נקבעים בה לנצחיות, מחמת שאין ענין העדר נוהג בדבר רוחני. וזכור זה לכל המקומות בחכמה זו שנאמר שם ענין פישוט צורה ולבישת צורה חדשה, כי לסבה זו מסתבכים רוב המעיינים, כי א''א להעיר זה בכל ענין וענין.
ובזה תבין שבטרם הצמצום שהיה הוא ושמו אחד, שכל המציאות שלפנינו כבר כלולה שם בסוד הכל ערוך מכל מראש. ובעלות נקודת הרצון להצטמצם אז נוספה צורה חדשה, דהיינו בחי' המקום שהצטמצם. ונשארו שם ד' רשימות דד' בחי' שברצון, שנק' חכמה בינה ז"א ונוק' והשראת השורש עליהם היא כתר. ואלו הם השורשים של כל בחי' י"ס דעגולים בכל מקום שנמצאים בעולמות דכל אבי"ע. ובהם יש אור פנימי ואור מקיף, דהנה אור מקיף כתוב בספר שאור א"ס מקיף את המקום מכל צדדיו בהשואה אחת, יורה בזה שלא נסתלק אור א"ס ב"ה לגמרי מהמקום אלא נשאר מאיר במקום בבחי' או"מ. והנה זה האור שמקבלות ד' בחי' המקום מן אוה''מ נק' אור פנימי דעגולים ההם.
והנך רואה כמה ענינים שנתהוו תיכף עם עלות הרצון להצטמצם:
א' הוא המרכז, שהוא כינוי לגבול העולה מתוכיותו של התחתון. ונק' ג"כ נקודא דאמצעיתא או נקודה בגו עגולא, דכ''ז הוא כינויים לגבול העולה מתוכיות הנאצל עצמו לבדו.
ב' הוא הבחן של י''ס שהמה כח"ב זו''נ, דכיון דניכר שינוי הצורה בנקודה דאמצעיתא שהיא בחי' ד', א"כ נבחנות ג''כ ג' המדרגות הקודמות אליה שכל אחת מעולה מחברתה בהכר כלי קבלה שבה, כמו"ש בע"א ע"ש.
ג' הוא בחי' או"פ שלהם שמגיע אליהם מצד המקיף והמאציל, כי אין שום כח נגלה מצד המאציל לבחי' גבול ואדרבה כבר נודע שגם באור א''ס ב"ה המקיף ישנה שם הבחי' הד' בתכלית גדלותה ועכ"ז היה אור א"ס ב"ה ממלא כל המציאות, אלא הוא נשאר גם עכשיו מאיר לתוך י"ס דחלל בהשואה אחת בלי שום הבחן מדרגות מצדו. ואור זה המגיע להם הוא נק' אור פנימי, אלא שהיא הארה מצומצמת לסבת הנקודה עצמה.
ד' הוא בחי' או"מ עצמו, כי הא''ס מאיר עכשיו בחי' השפעה ממקומו בריחוק מן המקום. כלומר, כיון דנקודת הרצון של בחי' ד' נתמעטה ולא היה בה שום רצון לקבל, ממילא אבדה כלי קבלה שלה ולא יכלה לקבל אל תוכה אור א"ס ב"ה כמקודם והנקודה דאמצעיתא נתרחקה מהאור וע"כ אנו מכנים זה בשם הרחקת מקום לא''ס ב"ה, והבן היטב.
והנה אח''ז שנצטמצמה המשיך א''ס אליה הארת הקו, שענינו השפעה רחבה מצד המאציל אמנם רק על ג' בחי' שבכל ספירה וספירה, אשר בזה הוכפל כח הגבול שבספירות גם מצד המאציל כמו"ש לעיל. ובזה נוספו עוד ענינים חדשים:
א' הוא תקפו של הגבול מצד א''ס ב"ה, כי הוא משפיע לפי חוק שבחר הנאצל.
ב' הוא י"ס דיושר, דהיינו שכל בחי' ובחי' קיבלה גבול חדש, המוגבל הן מצד התחתון והן מצד העליון.
ג' הוא אור הפנימי של י"ס דיושר, שבא האור לכל אחד מהם בשפע וגם בהבחן צורה דכל או"א, דכל בחי' שהיא כלולה יותר מן בחי' רצון לקבל קבלת אורה היתה יותר במיעוט.
ד' הוא אור מקיף של י''ס דיושר, שא"ס ב''ה מאיר על היושר ממקומו בסוד הרחקת מקום, כדי להחזיר ולהשיב הכל על הבחי' שלו, בסוד א''ס ב"ה לא נחית יחודא עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה כמו שפרשתי בע"א עש"ה.
ובזה תמצא שבהארת הקו ניתוספו עוד ד' צורות על ד' צורות הקודמות של העגולים, אמנם כולם מאירים בעולמות כמו שיתבאר במקומם לנכון. ובזה נתבאר שכל העגולים של עולמות אבי"ע יהיה שורשם בבחי' הרשימו מן הצמצום, וכל פרצופי היושר דכל העולמות יהיה שורשם מהארת הקו.
והנה יש ברשימו מה שאין בהארת הקו ויש בהארת הקו מה שאין ברשימו. ויש מעלה ברשימו דקטן וגדול שוין הם בקבלת הארתם מאור המקיף, ויש מעלה בקו להיות השפעתו בהרחבה ובבחי' הדביקות בלי הרחקת מקום כמו בעגולים.