תוכן

ב) ובזה נבוא להבין מ"ש המקובלים במהות הנשמה, וזה לשונם: אשר הנשמה היא חלק אלוהי ממעל ממש ואין בה שום שינוי כלל מן הכל אלא במה שהנשמה היא חלק ולא כל. ודומה לאבן הנחצבת מההר, שמהות ההר ומהות האבן שוה, ואין שום הבחן מן האבן אל ההר, רק בזה שהאבן היא רק חלק מן ההר וההר הוא בחי' הכל עד כאן תמצית דבריהם ז"ל. ולכאורה הם דברים מתמיהים בתכלית, וביותר קשה להבין, איך יתכן לדרוש בחי' הבדל וחלק מן האלקיות עד לדמות לאבן הנחצבת מההר, דבשלמא אבן, היא נחצבת מההר ע"י גרזן ומקבת, אבל באלקיות כביכול, איך ובמה יתפרדו זה מזה.
וטרם נבא אל הביאור נסביר מהות ענין ההבדלה הנוהגת ברוחניים. ודע, אשר אישים הרוחניים מתפרדים זה מזה רק על פי שינוי צורה בלבד, דהיינו אם דבר רוחני אחד קונה בעצמו שתי צורות כבר אינו אחד אלא שנים. ואסביר לך בנפשות בני האדם שהם ג"כ רוחניים, ונודע חוק הרוחני אשר צורתו פשוטה, וזה ודאי שיש ריבוי נפשות כמספר הגופות שהנפשות מאירות בהם, אלא שהן נבדלות זו מזו ע"י שינוי הצורה שבכל אחת ואחת. וע"ד שאמרו חז"ל, כשם שאין פרצופיהם שווים זה לזה כך אין דעתם שוין זה לזה. ויש בסגולת הגוף להבדיל בצורות הנפשות, עד להבחין בכל נפש לפי עצמה שזו נפש טובה וזו נפש רעה, וכדומה בצורות הנבדלות.
והנך רואה דכמו דבר גשמי מתחלק ונחתך ונבדל בגרזן ותנועה בהרחקת מקום בין חלק לחלק, כמו כן דבר רוחני מתחלק ונחתך ונבדל בסבת שינוי צורה מחלק לחלק, ולפי שיעור של ההשתנות כן ישוער המרחק מן חלק לחלק, וזכור זה היטב.