תוכן

א) כלל א׳ וכו'. כלל ב' כי ברישא דז״א שם שורש הקלי, וכו', אך רישא דנוקבא שורש הדינין לבד וכו׳ כלל ג' וסימנו אש״ל: אדום, שחור, לבן. וכו׳: ומתחילה נמשיך ביאור הדברים מענף הקודם, כי בהם מתפרשים גם אותם ד׳ הכללים שבכאן. והנה אומר בענף הקודם וז״ל: ונו״ה שלו מתלבשים בב׳ בחי׳ של א״א והם ב׳ אזנים וב' עינים שבו וכו', ולכן מכח אלו הבחי׳ נתהוו ב' בחי' ברישא עלאה דא״א בהגלגלתא, והם החיורתא והשערות, זה בבחי' כתיבת האותיות עצמן וזה בבחי' הקלף והנייר הלבן הסובל הכתב עליו וכו' עכ״ל.
וצריך שתזכור המתבאר לעיל בפמ״ס דף תרס״ג ד״ה אמנם בענין נה״י דאחור ונה״י דפנים, אשר רק בג"ר דנקודים נתלבשו נה"י דאחור דכתר בסוד ה"ת בעינים, דהיינו הבחי״ד, משא"כ ברדל״א נגנזו נה"י דאחור אלו בפנימיותו, בסוד וכל אחוריהם ביתה, ובמקומם שימש נה"י דפנים לבד, כמ"ש הרב לעיל, שהמלכות חסרה מא"א, שנשארה בפנימיות רדל"א, דהיינו במקום ג"ר דנקודים, שהוא מלביש עליהם מבחוץ. באופן שאפילו באח"פ דרדל״א שה"ס נה"י שירדו ונתלבשו בראש דא״א, אין בהם כלל מרשימו דנה"י דאחור שה"ס בחי"ד, דע"כ מכונים נה"י טמירין, כי נגנזו בחצי כתר העליון דב"ן שלקח רדל״א שה"ס גו"ע דכתר ב"ן, ואח"פ דכתר ב"ן שלקח א״א היו רק מנה״י דפנים לבד, שאין בהם רשימו מבחי״ד כלום, וזכור זה.
וכבר נתבאר לעיל בפמ״א דף תת״א ד״ה ואין להקשות, שזה המסך דרדל״א שממעל לראש דא"א שה"ס הפרסא והרקיע המבדיל בין רדל״א לא"א, כלול בו ג״כ בחי' גלגלתא דא"א עצמו, אלא שחלק העליון של המסך הזה, כלומר בערך מה שמעלה או״ח ממטה למעלה לע"ס דרדל״א גופיה, מסוד הזווג דאור העליון עליו, בערך זה מכונה פרסא. ובערך האו״ח ואו״י שיורד ממנו לתחתון, דהיינו לראש דא״א, הוא מכונה גלגלתא. ונבחן שהמסך עומד בעינים דכתר ב״ן, וע״כ בחי׳ פרסא שבו מיוחס לחכמה דכתר ב״ן שה״ס עינים, ובחינת גלגלתא שבו ה״ס אזנים, דהיינו בינה. ובחי׳ חו״פ ה״ס מו״ס שהם בחי׳ אח״פ דכתר ב״ן שירדו למדרגת ראש התחתון דא״א עש״ה. וכל זה הוא מצד חילוק מדרגה דב״ן הנחלק על עינים, אמנם מצד המ״ה שנחלק על בינה, נמצא הפרסא בבינה דכתר מ״ה, ונמצא הגלגלתא ומו״ס בבחי׳ ז״א וחג״ת, כנ״ל עש"ה. וז״ס שגלגלתא מלביש חסד דעתיק ומו״ס לגבורה דעתיק, דהיינו לבחי׳ חג״ת, משום שהאורות רק ממ״ה החדש באים, וע״כ אין בהם אלא זו״נ וחסרים גם מבינה.
והנה נתבאר שמצד המ״ה דרדל״א, נבחנים הגלגלתא ומו״ס לחו״פ לבד, שה״ס ז״א וחג״ת, ומצד הב"ן דרדל׳׳א נבחנים לאח״פ, וכיון שהכלי נבחן בעיקר רק ע״פ האורות שבו, שהמה באים ממ״ה, ע״כ נבחן ראש דא״א בכללו שאין בו אלא אור דחג״ת לבד, דהיינו נפש רוח וחסר נשמה, ואפי׳ הגלגלתא נבחנת לחסד ולא לבינה.
והנה הבחן האמור נוהג כשאנו מבחינים את עתיק וא״א בכללות אחד, כלומר בערך מה שא״א הוא חלק התחתון דמדרגת עתיק, כי כן הוא מצד הב״ן כאמור. אמנם מכח המ״ה הוא נבחן לפרצוף מיוחד, שהרי ה״ס פרצוף ע״ב דמ״ה, ולא כלל ממדרגת כתר, כמ״ש הרב. ומטעם זה נבחן לע״ס גו״ע ואח״פ לפי עצמו: שגלגלתא שלו כולל גו״ע. ומו״ס כולל אח״פ, כמ״ש לעיל בפמ"א דף תת"א ד׳׳ה אמנם עש״ה. ולפיכך אנו מבחינים גם כאן בכללות, אשר הגלגלתא הוא ראש העליון שבו, והמסך בעינים. ומו״ס מקבלים בחי׳ אח״פ, ואותו הקרום דמחפיא על מוחא סתימאה ה"ס הרקיע המבדיל, ונבחן לבחי׳ גלגלתא דמו"ס גופיה, כלומר בחי׳ אזן הפרטי דא״א עצמו הכלול במו״ס כנ״ל, והבן היטב.
וזה אמרו, שגו"ה דרדל״א מתלבשים בעינים דא״א. כי ידעת שהמסך דאח״פ דעליון המתלבש בתחתון נק' נה״י. ונתבאר שמסך דראש א״א גופיה עומד בעינים, שהם קבועים במצח, שה״ס גלגלתא הכולל כו"ח שה״ס גו״ע, אמנם אח״פ המה במו״ס כנ״ל. גם נתבאר לעיל שמסך הזה המתלבש בראש דא״א ה״ס נה״י דפנים, משום שנה״י דאחור נגנזו בפנימיות רדל״א, כנ״ל ע״ש. והנה זה נוהג בעת קטנות דא״א, בשעה שאין לו אלא נ״ר לבד.
אמנם בעת גדלות דהיינו בזמן שמ״ה וב"ן דרדל״א מזדווגים זווג דגדלות, אשר אז הורד המסך מעינים דכתר ב"ן דרדל״א לאזנים דכתר רדל״א, דהיינו לבינה דכללות, דהיינו בסוף גלגלתא דא״א, שה״ס בינה דכללות מצד כתר ב״ן, אשר אז מושב הגלגלתא לבחי׳ רדל״א עצמו, כי המסך שהיה בעינים לרקיע המבדיל על הגלגלתא, ירד לאזנים שהוא מתחת הגלגלתא, וממילא שב הגלגלתא אל הרדל״א כמו בינה דכתר מ״ה, ונמצא שמתגלה שם בחי' נה״י דאחור הטמירים ברדל״א, שמקודם זה היו טמירים בעינים דכתר ב״ן במסך דרדל״א שממעל לגלגלתא דא״א, אמנם עתה כשהורד אותו המסך ממקום העינים אל האזנים, הרי ירדו לשם גם נה״י דאחור הטמירים במסך ההוא, והבן זה מאד. תשלום הענין בענף הסמוך.