תוכן

אמר הצעיר חיים במוהר"ר שמואל וויטאל זלה"ה, בחירי רצתה נפשי, עוד להוסיף בדרוש עולם העקודים, עדיין כל הצורך, שקבלתי ממורי זלה"ה, שיהיו בבית גנזי לאות ולמשמרת, מה שלא הארכתי בספרים אחרים בחידושין ורזין עלאין, כאשר עיניך תחזינה משרים על כל דבר ודבר על בוריו, וזה תוארם:
א) דע והבן, בעת ירידת האורות של העשר ספירות שבו ולמטה, כי האור נמשך להם מן המאציל בבחינת אור ישר, ואחר כך בחזרתם לעלות למעלה, היה האור הנמשך להם בבחינת אור חוזר. גם צריכין אנו להודיע עוד הקדמה אחרת כוללת בכל המקומות, והיא, בענין חזרת אל המאציל, כי זולת מה שנבאר במקום אחר, שאע"פ שהם עולים ומסתלקים, הנה הם משוכים למטה מלמעלה מן המאציל, בבחינת אור הנקרא אור חוזר. עוד יש בחי' אחרות גדולות ורבות התועלות, והוא, כי לעולם אפילו כשהם מסתלקים כי גם בכל בחינותיהם עצמם, אמנם מניחים מכחם עצמם ומבחינת עצמם, קצת הארה למטה, במקום אשר עמדו שם בראשונה, וזו הארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אפילו בעת עלותם למעלה, והארה הזאת נקרא רשימו, בסוד שימני כחותם על לבך, כנזכר בזוהר בסוף פרשת משפטים בסבא. והטעם הוא, כי האורות העליונים הם אל האורות התחתונים, בחינת האב אל הבנים, אשר חשקו ותאותו תמיד להשפיע בהם, וכמבואר אצלינו בענין כיבוד אב ואם, כי ניצוץ אחד מן האב נמשך אל הבן, ואינו זז ממנו לעולם. וכן הענין בעשר ספירות, כי בעלותם, מניחים במקומם הראשון קצת הארה הנקרא רשימו, כדי שמשם ימשך הארה אל התחתונים. ונמצא, כי בביאת הכתר ובהסתלקו, מניח רשימו אחד במקומו, ובכלי ההוא שלו, כדי להאיר ממנו אל החכמה אשר תחתיו זז אחר שהוא עצמו יעלה ויסתלק, ואחר שהוא נסתלק, אז נמשכת הארה אל אור החכמה, מאותו הרשימו שהניח אור הכתר בכלי שלו. ואע"פ שאחר כך יעלה ומסתלק ג"כ אור החכמה אל המאציל, עכ"ז אותו הרשימו הנשאר שם בכלי הכתר שלו, כדי להאיר ממנו אל החכמה אחר הסתלקות עצמו. ואף גם אחר עלות הבינה אל המאציל, אין אותו הרשימו של אור החכמה מסתלק מכלי החכמה, וכן על דרך זה בכל הספירות עד היסוד.