תוכן

שעא) והתפשטותם השלישי, היא באופן זה, דע, כי שתי הערוות, שהם יד ורגל, הם שתי גבורות, נצח והוד האחרונות, לא הזכירום בעלי התלמוד, לפי שנודע ששתי גבורות אלו, נמתקו עם החסדים, ברדתם ביסוד דז"א, כנודע כי החסדים נמתקו שני חסדים ושני שלישים. אבל הגבורות לא נמתקו, רק שתים האחרונות, נצח והוד. ואלו הם סוד שתי אותיות הראשונות של מנצפ"ך, שהם מ"ן, בסוד המ"ן שטוחנין בשחקים, שהם נצח והוד, ומתמתקות על ידי הטחינה, וטעמו כצפיחית בדבש, ולכן לא הזכירום בעלי התלמוד בבחינת ערוה וגבורות, אלא לשלשה גבורות חג"ת, שהם שלשה אותיות צפ"ך, והם: קו"ל, ושיע"ר, ושו"ק, כי אלו לא נמתקו. אבל עכ"ז, תרין אילין דנצח והוד, יתיר ערוה אינון מן השלשה, לפי שאלו הן היותר תחתונות, בסוד הרגלים, נצח והוד, אשר שם הדינין הקשים ביותר. ובפרט כי אלו השתים הם עיקר הגבורות, כי מהם נוצר תיקון הפרצוף של הנקבה כנודע, אלא שלהיותן נמתקות, לא הזכירום בעלי התלמוד בשם ערוה.