תוכן

שמה) שם ע"א שורה כ"ג, וז"ל, כתיב כי אל דעות ה', דעות ודאי הוא, דעת ירית כו'. ענין זה נתבאר לעיל בדף רפ"ט ע"ב, במ"ש אתנהירו תלת רישין עלאין, תרין רישין, וחד דכליל לון כו'. וע"ש ביאור ענין שתי דעות אלו. עוד יש לפרש לשון בענין דעות דז"א, והענין יובן במה שהודעתיך בהקדמת ביאור אדרת האזינו, ענין ארבעה המוחין דז"א, כי הם: חכמה ובינה שבו, ועוד דעת שבו, המתחלק לתרין עטרין, הנקראים חסד וגבורה. וצריך שתדע, כי בשני המוחין הראשונים חכמה בינה, הנקראים אחסנתא דאבוי ואימיה, יש בהם בינתים בחינת דעת המזוגם, וגם למטה בין תרין עטרין הנז', יש בחינת דעת שני, המכריע בין שני העטרין ההם. וכנגד שתי דעות אלו, נאמר כי אל דעות ה', בלשון רבים. אבל יש הפרש ביניהם, כי הדעת הראשון נשאר למעלה, ואינו יורד ומתפשט, כמו הדעת השני, המתפשט לכמה אדרין ואכסדראין, כנזכר באדרת נשא דף קל"ו ע"א. ולכן ולו נתכנו עלילות, כתיב באלף, וקרינן בואו, כי כנגד הדעת הראשון שאינו מתפשט, כתיב באלף, ולא נתכנו עלילות, שאינו מתפשט בעלילות תוך ז"א. וכנגד הדעת השני המתפשט, ויורד בעקמימות, ובארחות עקלקלות, לכמה אדרין ואכסדראין, מכאן ומכאן, בחסד ובגבורה, והוא סוד יעקב, דכתיב ביה עם חסיד תתחסד כו', דנקיט לתרין סטרין ואחיד לון, לכן כתיב ביה ולו נתכנו עלילות, שהם אלו העלילות והערמומיות שנתכנו לו.