תוכן

שלג) הנה הזווג נמצא בארבעה ספירות לבד, והם: חכמה, ובינה, תפארת ומלכות. ונמצא לרשב"י ע"ה, הפרש גדול בין זווג לזווג. כי חכמה ובינה לא מתפרשן לעלמין, מה שאין כן בתפארת ומלכות. וצריכין אנו לדעת מפני מה זווג חכמה ובינה תדירי, ואין כן בזווג תפארת ומלכות. ועוד לעיקר הענין, מה הוא הזווג של חכמה ובינה, ומה הויה היא מתחדשת ממנו, כי בשלמא זווג תפארת ומלכות, נותן נשמה לעם בני ישראל, כדכתיב ונשמות אני עשיתי. אבל זווג חכמה ובינה, מה יתן ומה יוסיף, שמא תאמר להעמיד ההויו"ת, שהם הספירות על זירוזם. וכדי שיתעטרו תפארת ומלכות, באותם עטרות המשובחות, ויתייחדו. וכמו שכתב מורינו נר"ו, שער מהות והנהגה פרק ז', ליתא. שאם כן לא היה ראוי להיותם זווגם, אלא בשעת זווג תפארת ומלכות, כדי לעטרם באותם עטרות, כי כן נראה מדברי הזוהר בפירוש שעטרות אלו לצורך זווג תפארת ומלכות הם, שהרי אמר בפרשת אחרי מות דף ס"א ע"ב, שורה ל"ה, וז"ל, ותאנא בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכין, יתיב בעטרוי, כדין כתיב עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, דא יסוד, דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא במטרוניתא בהאי דרגא כו'. הרי בפירוש, שעטרות אלו, הם לצורך זווג תפארת במלכות, והיה אם כן מן הראוי, שלא יהיה זווגם, אלא בשעת זווג ת"ת ומלכות, לא שיהיה לעולם. וכבר הרגיש בקושיא זו מורינו נר"ו, וכתב וז"ל, ובהיות ייחודם תמידי, יהיה העטרה אל הבנים בעת הצורך. ואין תירוץ זה כלום. והנראה אלינו בזה הוא: כי שני מיני זווגים אלו צריכים, להיות מלאכים ורוחין קדישין, ולהיות נשמות לעליונים ולתחתונים. ועל ידי זווג חכמה ובינה, מתהוין מלאכים ורוחין קדישין. ומתהוין נשמות המלאכים העליונים. ואין כונתינו נשמות ממש, כי אם חיותם, והוא האור השופע בהם, להחיותם. וכמו שאמרו, ואתה מחיה את כולם, מחיה לכולם וזה תמידי.