תוכן

שב) ונבאר ענין העיבור הראשון הזה, הנה נתבאר, כי אין בא"א רק תשעה ספירות בלבד, ולא נזכר בו בחינת המלכות, ואמנם היסוד שבו, הוא כלול בסוד זכר ונקבה, כדמיון התמר, הכולל זכר ונקבה, וזהו סוד צדיק כתמר יפרח. ובזה יובן גם כן סיבה שנית, אל צורך העיבור הזה, והוא כי הוצרך א"א להעלות נה"י שבו בחג"ת שבו, המלובשים תוך אבא ואימא כנ"ל, נצח באבא, והוד באימא, והיסוד בדעת, שהוא היסוד של או"א, חציו כאן וחציו כאן, ואז על ידי התלבשות א"א נה"י שבו באבא ואימא, אשר הם זכר ונקבה ממש, אז היסוד דא"א נזדווג מיניה וביה, על ידי אבא ואימא. ואז האציל את ז"א, בסוד תלת כלילן בתלת, ונוקבי' בסוד פסיעה לבר, כנודע. ונמצא כי עיקר העיבור הזה הוא בא"א, אלא שהיה על ידי התלבשו בא"וא. והנה זה העיבור הראשון, היה בהמשך שנים עשר חדש.