תוכן

רצו) ולהבין ענין העיבור הזה, צריך שנבאר בראשונה ההקדמה שזכרנו, והיא זו: ודע, כי הנשמות של הצדיקים, הם יותר פנימיים מכל המלאכים כולם, חוץ מן הנשמות שהם מבריאה יצירה ועשיה. ואמנם אף הם יהיו, כפי הערך עצמו של הבריאה והיצירה והעשיה, כי נשמות הבריאה גדולים הם ממלאכי הבריאה ופחותות ממלאכי האצילות. וכן עד"ז בשאר העולמות כמו שיתבאר במקומו. והנה גם באצילות עצמו, בבחינת ז"א ונוקביה עצמם, יש בהם שתי בחינות: האחת היא בחינת החיצוניות שבהם, שהיא כדמיון גוף אל הנשמה שלפנים. ומן החיצוניות הזה, נבראו כל העולמות כולם של בריאה ויצירה ועשיה, כי כל הבריות שבעולם, כולם הם בסוד פרצוף אדם, כנזכר בפרשת תולדות, וז"ל בתחילתו, דכל שייפא ושייפא אתקרי אדם כו'. ואפילו כל המלאכים, נבראו מן החיצוניות של ז"א ונוקביה. והשנית היא, בחינת הפנימיות שבז"א ונוקביה, ומשם נבראו כל נשמות הצדיקים, הזכרים מן ז"א, והנקבות מן נוקביה.