תוכן

רכ) ודע, כי יש הפרש בין הדעת דז"א, אל הדעת דנוקביה. כי דעת דז"א, עומד למעלה בראשו, מכריע בין חכמה ובינה שלו. והטעם הוא, במה שנתבאר אצלנו, כי נה"י דאימא, הכלים הם דאימא, והמוחין שבתוכם הם אורות דז"א עצמו. אבל הכתר דז"א, הכלי שלו והאורות שבתוכו, הם חצי התחתון דתפארת דאימא, והם מושאלין לז"א, להיותם כתר בו. וכיון שהם אורות מעולים, מן אימא, לכן יש בהם כח, להמשיך מוח הדעת ההוא למעלה בראש, אעפ"י ששרשו הוא מן תרין כתפין דא"א, שהם מבחי' שש קצוות, גופא. אבל בנוקביה דז"א, שהכתר שלה הוא מתפארת דז"א בלבד, אין בו כח להעלותו למעלה בראש שלה, כיון ששרשו הוא מבחי' גופא כנ"ל. ולכן נשאר דעתה למטה, בין שתי הכתפות שלה, כמו שיתבאר במקומו.