תוכן

רא) גם בזה תבין מ"ש בתיקונין דף פ"ט ע"א בהקדמה וז"ל ואתפשטותא דה"א עלאה עד הוד באת י' איהו כו'. גם בשאר מקומות מצינו בזוהר, דאימא עלאה עד הוד אתפשטת. והענין הוא, עם הנ"ל, כי התפשטות נצח הוד יסוד דאימא, תוך ז"א, בסוד המוחין הנ"ל, לא הגיע התפשטותה רק עד ההוד דז"א. אבל היסוד דז"א, לא נעשה מן אימא כי לא התפשט יסוד שלה, אלא עד שם, כנ"ל כי היסוד דאימא נקרא אוירא, בסוד מגדל הפורח באויר, שהזכרנו למעלה. והענין הוא, כי יסוד הזכר הוא ארוך ובולט וממשיי, והוא מפני שהזכר הוא בסוד החסד, המתפשט בתוכו, וריבוי הארת החסדים, גורמין שפע גדול ביסוד שלו, ובולט לחוץ מרוב הארתו. אבל יסוד הנקבה הוא קצר מאד, והוא יסוד אויר וחלל ואינו ממשיי, לפי שהנקבה היא בסוד הגבורות המתפשטין בתוכה כנודע, ואין הגבורות מאירות כמו החסדים. כי הנקבה נקראת חשך כנודע, ואין בה כח להיות היסוד שלה בולט, ולכן נשאר בסוד אויר. ולכן נפסק בחזה ז"א, ולא נתפשט עד היסוד דז"א לתקנו, בשאר הספירות שבו.