תוכן

קכז) ונבאר עתה, זמן הלידה והיניקה, ותחילה נבאר איך נתהוו בחינת הדדים אל אימא, להניק את בנה ז"א. ואגב גררא, איך גם באדם יש דדים, אלא שהם קטנים, ואין בהם חלב. וגם נבאר, למה ניתנו הדדים במקום החזה, ולא במקום אחר. והענין הוא במ"ש לעיל, כי בהתעלות נה"י דא"א תוך חג"ת דאו"א, לצורך הזווג לעיבור ראשון דז"א, ואז מרוב האור הרב והעצום, שנמשך בנה"י דא"א, כדי שיזדווג ויאציל וימציא בחינת אצילות ז"א ונוקביה. אז נמשך מן האור ההוא בחג"ת דאבא, ואח"כ בחג"ת דאימא, ואז אותה הארה בקעה בתפארת דאבא, ובתפארת דאימא, במקום החזה שלהם, ויצתה לחוץ, ובלטו האורות לחוץ, כעין דדים בולטים, והיה זה בין באבא בין באימא.