תוכן

ד) דע כי הנה האור כולו שוה, וכאשר נכנס ונתלבש תוך הכלי, אין הכלי יכול לסובלו כולו, אז בחי' אור שלא יוכל ליכנס בפנים, נשאר בחוץ בבחי' או"מ עליו. ואז ב' אורות אלו מאירים בכלי, כי או"פ, מאיר חצי עובי כותל מצד הפנימי. ואו"מ, מאיר חצי עובי הכותל מצד החיצון. וע"י ב' אורות אלו, מאיר ומזדכך הכותל של הכלי, מבית ומחוץ. והנה, האו"פ, להיותו מצומצם ובדוחק תוך הכלי ומתדבק בו היטב, הנה הוא נכנס, ובוקע בחצי כותל של הכלי מצד פנימיותו, ונבלע בו, ועובר בתוכו, ועי"כ מזדכך הכלי, ונעשה זך. אבל אור החיצון, להיותו רחוק ובלתי דבוק בכלי, ובפרט שאינו מצומצם, אינו בוקע בכותל הכלי מצד חיצוניותיו, לעבור ולכנס בתוכו ולהאיר בו ולזככו. ולתקן הענין הזה, הוצרך להיות חיצוניות הכלי, יותר מעולה וזך, וגם האור המאיר בו, הוא אור המקיף, שהוא יותר גדול ומעולה מן או"פ, ועי"כ יוכל לקבל חיצוניות הכלי הארה גדולה, אעפ"י שאינו דבוק בחוזק באוה"מ, ויהיה מקבל כ"כ הארה מן או"מ, עם היותו רחוק ממנו, כהארת או"פ בפנימיות הכלי, בהיותם יחד דבוקים, ועי"ז ישתוו פנימיות הכלי שהוא יותר גרוע, עם או"פ הגרוע, ויאיר זה בזה היטב מאד, להיותם דבוקים, אעפ"י שהם גרועים. וכן חיצוניות הכלי, שהוא יותר מעולה, בהיותו מאיר בו גם אוה"מ המעולה, יאיר בו היטב מאד, עם היותם רחוקים זה מזה.