תוכן

יג) והנה, בהיות אור הא"ס, נמשך בבחי' קו ישר, תוך החלל הנ"ל, לא נמשך ונתפשט תכף עד למטה, אמנם היה מתפשט לאט לאט, ר"ל, כי בתחלה התחיל קו האור להתפשט, ושם תכף בתחלת התפשטותו בסוד קו, נתפשט ונמשך ונעשה, כעין גלגל א', עגול מסביב. והעגול הזה, היה בלתי דבוק עם אור הא"ס הסובב עליו מכל צדדיו, שאם יתדבק בו, יחזור הדבר לכמות שהיה, ויהיה מתבטל באור א"ס, ולא יתראה כחו כלל, ויהיה הכל אור א"ס לבד, כבראשונה. לכן העיגול הזה, סמוך אל עיגול הא"ס, ובלתי מתדבק בו. וכל עיקר התקשרות ודבקות העגול הנאצל ההוא, עם א"ס המאציל, הוא ע"י הקו ההוא הנ"ל, אשר דרך בו, יורד ונמשך אור מן א"ס, ומשפיע בעיגול ההוא, והא"ס סובב ומקיף עליו מכל צדדיו, כי גם הוא בבחי' עגול סביב עליו, ורחוק ממנו כנ"ל. כי הוא מוכרח, שהארת א"ס בנאצלים, תהיה דרך קו ההוא לבד. כי אם היה האור נמשך להם דרך גם מכל סביבותיהם, היו הנאצלים בבחינת המאציל נצמו, בלתי גבול וקצבה. ולא עוד, אלא אפי' גם הקו ההוא, דק מאד. ולא בהתרחבות גדול, כדי שיהיה האור הנמשך אל הנאצלים, במדה וקצבה, אשר לסיבה זו נקראו הנאצלים, י' מדות, וי"ס, להורות, שיש להם מדה, וקצבה, ומספר קצוב. משא"כ בא"ס, וכמ"ש בס"ה פ' פנחס, פקודא תליסר דא ק"ש כו', אבל דלא אית ליה מדה, ולא שם ידיע, כגוונא דספירן כו'. דכל ספירה אית לה שם ידיע, ומדה, וגבול, ותחום. ובהיות הקו דק, ימשיך להם שפע כדי צרכם בלבד, בערך היותם נאצלים, ולא יותר מדאי, בערך היותם מאצילים.