תוכן

א) בענין תכלית הכוונה של בריאת העולמות, נבאר עתה ב' חקירות, שנתעסקו בהם המקובלים. החקירה הראשונה הוא, מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים, לדעת סיבת בריאת העולמות, לאיזה סיבה היתה. ונמנו וגמרו, וגזרו אומר, כי סיבת הדבר היה, לפי שהנה הוא יתברך, מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו, ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד, ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה, לא היה כביכול, נקרא שלם, לא בפעולותיו, ולא בשמותיו, וכינויו, כי השם הגדול, שהוא בן ד' אותיות הוי"ה, נקרא כן על הוראת הוויותו הנצחית, וקיומו לעד, היה הוה ויהיה, טרם הבריאה, ובזמן קיום הבריאה, ואחרי התהפכו אל מה שהיה. ואם לא נבראו העולמות, וכל אשר בהם, לא יוכל ליראות אמיתת הוראת הויוותו יתברך הנצחית, בעבר והוה ועתיד, ולא יהיה נקרא בשם הוי"ה כנ"ל. וכן שם אדנו"ת, נקרא כן, על הוראת אדנות, היות לו עבדים, והוא אדון עליהם. ואם לא היה לו נבראים, לא יוכל ליקרא בשם אדון. ועד"ז בשאר שמות כולם, וכן בענין הכנויים, כגון: רחום, וחנון, ארך אפים, לא יקרא על שמם, זולת בהיות נבראים בעולם, שיקראו לו ארך אפים, וכיוצא בזה בשאר הכינוים כולם. אמנם בהיות העולמות נבראים, אז יצאו פעולותיו וכוחותיו יתברך לידי פועל, ויהיה נקרא שלם בכל מיני פעולותיו וכחותיו וגם יהיה שלם בכל השמות וכינוים, בלתי שום חסרון כלל ח"ו.