תוכן

כה) והנה בעוד אלו האורות המקיפים, נכנסים תוך רישא דז"א, הנה האורות הפנימים דמוחין דז"א, שהוא צ' דצלם, נדחה למטה, מדרגה אחר מדרגה, כפי ירידת המוחין המקיפים, כדי לתת מקום אל האורות המקיפין, שיכנסו. ואז גם הנה"י דאבא, או דאימא, שהם בחינת צ' דצלם, המלבישים את המוחין הפנימיים, גם הם נדחים ויורדים למטה מדרגה אחר מדרגה. ונודע, כי בתחילה בהיות בז"א המוחין הפנימים בלבד, הנה אז סיום היסוד של אימא, היה אז מסתיימת בחזה דז"א, ומשם ולמטה שהיו האורות מגולים, יוצאים יעקב ורחל, מן החזה דז"א ולמטה. אבל עתה בכניסת האורות המקיפין, צריך שירד היסוד דאימא למטה מן החזה. וכפ"ז יתמעטו קומתם של יעקב ורחל מאד, למטה מן החזה, ודבר זה גירעון גדול, ובפרט בליל שבת. וכדי לתקן דבר זה, אנו אומרים ופרוש סוכת כו'.