תוכן

לד) ובזה יתבאר טעם, למה אין אומרים צדקתך, בר"ח שחל להיות בשבת. לפי שביום השבת, היא טפלה אליו, כי הוא עלה בדיקנא, והיא לא עלתה. והנה היא צריכה להעלות מ"ן לזווג או"א, וז"א אינו עתה עמה, לשיעלה מ"ן עמה. ולכן במקום ז"א, אנו לוקחים ג' הצדיקים הנזכרים: יוסף, ומשה, ודוד, להעלות גם הם עמה מ"ן. והנה יש כאן ג' בחי' הארות: הא' הוא, אנחנו בנ"י, והוא ע"י קידוש ה' יתברך, שאנו מוסרים נפשנו עק"ה, בסוד ועל מנוחתם יקדישו את שמך כנ"ל. הב' הוא, בחי' הג' צדיקים הנזכרים שהם במקום ז"א. הג' הוא, נוקבא דז"א עצמה. אבל עתה בר"ח שחל להיות בשבת, יש לה יתרון, והוא, כי עתה היא שוה ממש אל ז"א, ויש בה בחי' ז"א ממש. ונמצא, כי היא ממש יש בה בחי' זו"ן יחד, כי היא יורשת מקומו, אחר שעלה למעלה במזלא קדישא דדיקנא, והיא עולה באותו הרשימו שהניח ז"א למטה, בהיותו במקום אבא כנ"ל, ושם נכללת המלכות יחד עמו. והטעם הוא, כי בר"ח היא עולה להשתמש עמו בכתר א', ואינה צריכה אל עליית הג' הצדיקים אלו, בג' פסוקי צו"צ, כי כבר יש עמה בחי' ז"א כנזכר, להעלות עמה מ"ן.