תוכן

ד) כרפס: הענין הוא, כי אחר שנכנסו הגדלות הא' כמנהגו, והקטנות הב', והגדלות הב' דמוח חכמה דמצד אימא, בכוס יין הקידוש כנז', הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם, ואז נכנס קטנות הא'. והנה מלת כרפס, היא בגימ' שי"ן, והוא שם אלקים במילוי יודין, שהוא ש'. וכשתמלאנה במילואה יהיה שי"ן, כמנין כרפס. והוא הקטנות הא', דמוח חכמה, שבנצח דאימא. ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אימא, גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה.