קבלת
מידת הענווה ממשה רבינו
(שנת
תרע"ט)
קבלתי
פה אל פה, כשבא משה רבינו ע"ה לכתוב 'ומשה היה עניו מאד מכל האדם' (במדבר
יב, ג)
התחילו ידיו מרתתין, כי איך אפשר שהעניו יאמר על עצמו שהוא עניו, ולא עוד אלא
שזו מדה חשובה, וזה תרתי דסתרי, כי אם יש לו מדה חשובה אין לך גאות גדולה מזה. ומחמת
זה הרתת נתגללו ונזדעזעו האותיות ענו ונפל מעט דיו מקולמס, לכן לא הספיק לו לתת
היוד במלת עניו מחמת הנ"ל. וזה סוד שאמרו חז"ל שמאותו טפה נעשו לו קרני
הוד,
כמו שכתוב (שמות
לד, ל) 'וירא
כל ישראל כי קרן עור פני משה וייראו מגשת אליו'.
וכשנמצא עובד ה׳ בכל הדורות שיהיה בין איש ובין אשה, ואפילו עבד או שפחה שמוצא אותו טפת דיו, זוכה לגילוי רעיא מהימנא ע"ה בלבושו הגשמי פנים אל פנים, ומוסר לו הסוד של בחינת מ"ה וזוכה למדרגות עניוות האמיתי.