הגבהות
מפילה מן המדרגות
(שנת
תרע"ט)
'גבה
עינים ורחב לבב אותו לא אוכל' (תהלים קא, ה). פירוש, דשכינה הקדושה
מתמרמרת כביכול, שבאמת חושקת מאד להביא כל אדם בצל כנפיה הקדושים, אבל לגבה עינים ורחב
לבב לא אוכל בשום אופן כביכול, כי לא תסבול אותו בשום פנים.
וזהו
שכתוב בחובת הלבבות: 'כשתנצלו מן כל החטאים, דואג אני עליכם שלא תכשלו מחמת זה בהחמורה
מכל החטאים, היא הגבהות'.
והענין, כי בחינת הבורא היא אין סוף ואין תכלית ופשוט, וכ״ע (-וכל ענין)
המסכים והמעיקים הבאים על הנבראים, שוים ממש באותו מדה ושיעור ההרחק שביניהם ובין בוראם.
ולכן כפי שיעור התקרבותו לבוראו, הוא ממש שיעור הטוב והבהירות שמגיע מאור פניו ית'.
ודרגא
ראשונה בקדושה להשיב פניו ולבו אל בוראו, ואם דא לא ביה - כלום ביה.
והמרגיש גבהות בלבבו הוא מחזיר פניו אל עצמו ואחוריו לבוראו, לכן אפילו יעלה למעלה
שִׂיאוֹ,
ברגע אחד נופל מכולם (ע"פ איוב כ, ו-ז).
וזה
סוד 'וימלוך – וימת' (בראשית לו, לב-לג),
ואם לא ימלכו לא ימותו לעולם, והבן.
וזה סוד שנגרש אדם הראשון מגן עדן, ולהט החרב וכו'. כי בגן עדן נמנעת זאת הבחינה, ואם היה אוכל מעץ החיים, תיכף היה השלמתו. והחפץ היה להעלותו כמקדם בכל המדרגות הראוים לו, לכן נגרש שלא במקומו, ושמה אפילו אחר אכלו ושתו לפני ה' אפשר לו למות, מחמת אויר הגיאות ששכיח מאד שמה, וזה נותן לו מציאות להתעלות בכל המדרגות כמו שהוחק לו.