תוכן

ג) והענין הוא, כי כאשר נכנסו נה"י דתבונה תוך ז"א, הנה המוחין הם שבתוכם, נסעו וחנו ג' חניות: כי בתחלה חנו בג' ראשונות דז"א, ושם הניחו רושם שלהם. ובשניה חנו בג' אמצעיות, וגם שם הניחו רושם. ובשלישית חנו במקומם האמיתי, שהוא בג' אחרונות דז"א. ונמצא, כי בכל המקומות אשר התהלכו שם, הניחו שרשם ורשומם. והנה מפני זה, יש חשק ותאוה אל האורות שנשארו למעלה בבחי' רושם כנזכר, ולירד למטה עד נה"י דז"א. ולכן המאציל העליון, הניח שם באמצע מסך ופרסא חדא, כדי שלא יוכלו האורות לירד למטה, ומסך הנזכר הוא הנרמז בפסוק זה, ונקרא אהל רועי. ואמנם האורות התחתונים שלמטה מן המסך, להיותם אורות מגולים, נגדלים, ומתחזק אורם, ויכולים לעלות ולבקוע המסך, ולעלות למעלה, למקום האורות מכוסים, ומגדילים אותם גם כן. וזה אומרו, דורי נסע ונגלה, שהוא ג' בחי' החסדים, נרמזים באותיות נס"ע, ובהם ג' חדרים וחניות כנזכר, וזה אומרו דורי נסע ונגלה, ואמנם למטה הם נגלים, וזהו אומרו ונגלה. ואחר היותם נגלים, אז בוקעים המסך הנעשה כאהל רועי וכנזכר, ועולים למעלה על המסך, להגדיל החסדים העליונים המכוסים.