תוכן

א) צריך שניתן טעם, למה ז"א לא התחיל ראשו להיות למעלה בת"ת של התבונה, כמו שהוא בראש הנקבה עם הת"ת של ז"א. וכבר נתבאר זה בחיבורינו, ועיין שם. והנה יש לזה שלשה טעמים: (ע"ח פ"ג משער לידת המוחין) הא', הוא לתועלת של התבונה, כ"א ח"ו היתה יורדת היא יותר למטה, שהוא תחת ז"א, היו הקליפות נאחזות אפילו בכתר שבה. השני הוא לתועלת ז"א, והוא, במה שאמרו ז"ל, כל אמתא בריבועא, הויא אמתא ותרי חומשי באלכסונא. וביאור דבריהם יובן, במה שאמר הכתוב דורי נסע ונגלה מני כאהל רעי וכו', וגם זה יובן במה שאמרו רז"ל על פסוק, אדם כי ימות באהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. פירוש: כי שני שלישים התחתונים של הת"ת, וכן הנה"י של התבונה הנקראים מ"י, נשאר חיותם למעלה, והכלים שלהם נשארים ריקנים בלי אור, כמתים בלתי חיות שלהם, ויורדים למטה בתוך ז"א, להתלבש בתוכם המוחין של ז"א כנודע, ונמצא כי מ"י ממית את עצמה, על התורה שהוא ז"א. ועתה צריך להגדיל בתבונה, ולהשלים בה אלו הכלים שלה, שנחסרו ממנה, וניתנו לז"א, ולכן הוצרך שישאר מן התבונה למעלה, אלו הבחינות שלא יכנסו תוך ז"א, והם בינה וחג"ת שבה, כדי שמהם יוגדלו בה הב' שלישי תפארת ונה"י, החסרים בה, כי כל א' מהנז', נגדלת ונעשה כפלים ממה שהיתה. ודע, כי חומש הבינה של התבונה, נשארת בחבור עם החכמה של התבונה, ואינה נפרדת ממנה, לפי שכל הבינה עצמה נקרא ה', ולכן החומש שלה נשארת עם החכמה של התבונה כנזכר, וכל שאר הבחי' משם ולמטה, הגדילו והוכפלו, מכח האור של הכלים שנשאר למעלה, ולא ירד למטה עם הכלים בתוך ז"א. ודע, כי מאלו הכלים שירדו, נעשו אורות מקיפים לז"א, כי מה שבתבונה נקראים בחי' כלים, נעשים למטה בז"א בחי' אורות מקיפים. והרי נתבאר, למה לא עלה ראש ז"א יותר למעלה.