תוכן

על דרך המוסר: יש לפרש, שענין גו"ע ואח"פ ה"ס קטנות וגדלות, שהתיקון, שחכמה ובינה עשו לצורך הבנים, שע"ש זה הם נקראים בשם או"א. כמבואר בתלמוד עשר ספירות בכמה מקומות, הוא על דרך, תלמיד שגולה גולין רבו עמו וד"ל.
לכן בזמן שהתחתון לא רואה שום גדלות בעליון, אז אין אפילו קטנות להתחתון. וזה פירוש שאח"פ דעליון, היינו הגדלות של העליון מונח בהקטנות של תחתון, שאז הפירוש, שאין עדיין קטנות להתחתון, אלא בזמן שהתחתון רואה שהאח"פ דעליון נתעלו, אז על ידי זה גם התחתון מקבל אז בחינת קטנות, אבל מטרם זה אפילו קטנות אין לו.
לכן יוצא שהתחתון מוכרח להאמין קודם כל, שיש עליון במציאות, והוא לא מרגיש את העליון, מסיבת שהתחתון אינו רואה את גדלותו של העליון.
וזה נקרא שכינתא בגלותא, היינו שהשכינה הקדושה היא אצלו בבחינת עפר ואינו מרגיש שום טעם בהעליון יותר מבחינת עפר.
לכן, כשהאדם מתחיל להתבונן בגדלות העליון, שזה מכונה, שהאח"פ דעליון נתעלו, אז גם התחתון עולה ומתחיל להשיג את הרגשת אלקות.
וזה תלוי בשיעור שכואב לו, בזה שרואה חסרונות על העליון. כך בשיעור נתעלה אצלו העליון, נמצא שזה תיקון לצורך התחתון.