תוכן

אין קבלה עיונית, וכולה היא על בסיס מעשי בדיוק, כי אין הקבלה עוסקת בשום מחקרי עיוני, וכל העסק הוא שמושי, משום שרק המדרגות הבאים בהשגה האנושיות המה מבררים, ומה שאינם בהשגה אינם מדברים.
המקובל מדבר רק מהשגתו. ולא עוד אלא שהמקובלים נזהרים ומשומרים שלא לדבר ושלא לעסוק אפילו בהשמועות שקבלו מרבם, אם בטרם עדיין לא באו הענינים ההם בהשגתם עצמם, ואין צריך לומר בדברים המובאים בספרים. אשר על כן יש לבעלי החכמה סימן על המחברים אם המה אמיתיים אם לא, כי מסתכלים אם מדברים מתוך השגתם עצמם או שמדברים מהשגות של אחרים. וכמובן שמי שאינו בקי בחכמה לא יוכל להתבונן בזה.