תוכן

ד) ועתה נבאר איך ז' הפעולות הללו מסובבות זו מזו. הנה פעולה א', שהיא עלית המסך לראש, נמשכת מכח הזדככות המסך (נ"ב ממרן המחבר זצלל"ה ושורש הזדככות המסך בא מהכאת או"פ באו"מ). כי אחר שנזדככך המסך מכל עביות דגוף שבו, ונעשה זך כמו המסך דראש, נבחן שעלה לראש ונכלל שם, כי השתוות הצורה עושה אותם לאחד, כנודע. פעולה ב', שהיא קומת הזווג שנעשה שם בקומת מלכות ובקומת ז"א דהתלבשות, נמשכת, מפאת שורש המסך. שבתחלתו לא היה לו אלא בחי"א דעביות, דהיינו בעת קטנות הנקודים כנודע, וע"כ כיון שבחינת אחרונה דעביות נאבדת תמיד בעת הזדככות, ע"כ לא נשאר במסך זולת בחי"א דהתלבשות ובחינת כתר דעביות, כנ"ל (דף תרכ"ב ד"ה וכבר) עש"ה. פעולה ג', שהיא ירידת הקומה מראש דעליון למקום הגוף דעליון, נמשכת מכח התכללות המסך והרשימות בהזווג העליון של ראש, שמתוך כך חזרה ונתחדשה העביות של הרשימות הנשארות בהמסך, כנודע. פעולה ד', שהיא חזרת הפרצוף בסוד מ"ן לזווג פב"פ דעליון (נ"ב ממרן המחבר זצלה"ה ואיפה הם אב"א אב"פ פב"א), נמשכת מהרשימות דגדלות הכלולות במסך מזמן הנקודים, אשר אין להן שום הארה ממוחין דקטנות הפרצוף, והן תובעות את תיקונן. וע"כ הן ממשיכות ומעלות את הפרצוף בסוד מ"ן לע"ב ס"ג, או לאו"א דעליון, שמזווג פב"פ שלהם, מגיעים המוחין דגדלות אל הפרצוף. פעולה ו', שהיא הורדת ה"ת ממצח אל הפה, נמשכת מהזווג דע"ב ס"ג. כי דבר עלית ה"ת לעינים או למצח, מתחיל רק בבחינת ס"ג דא"ק ולמטה, אבל בע"ב נמצאת תמיד הה"ת במקומה בפה. וע"כ הארת הזווג המגיעה מע"ב אל ס"ג כחה יפה להוריד גם הה"ת שבס"ג למקומה האמיתי. פעולה ז', שהיא יציאת המוחין דגדלות מהראש אל מקומם למטה, נמשכת מהארת הזווג על הרשימות דגדלות שבמסך, המעוררת בהן את עביותן המקורית שמזמן הנקודים, שהן מבחינת הגוף, וע"כ הן מוכרחות לצאת מהראש למקום של החזה שמשם מתחיל מקורם (ועי' לעיל חלק ו' הסתכלות פנימית [סו"מ] אות י"ז).