תוכן

כד) ארז"ל אין היבם צריך לקדש היבמה מד"ת. ומד"ס צריך שיקדשה, וזה נקרא מאמר, ואינו נקרא קידושין, וצריך לתת טעם, למה אין נקרא קידושין אלא מאמר, והענין הוא, ארז"ל בי' מאמרות נברא העולם וכו', והענין כי הקידושין מצד חכמה, שכן כל קדושה מצדה. וכל כללות הספירה מי', הם מצד חכמה, וז"ס בעשרה מאמרות, שהם מצד החכמה, שהיא כללות הי', נברא העולם שהוא בינה. ומה ת"ל, והלא במאמר א' יכול להבראות, ר"ל מה צורך לבריאת העולם בכל העשר שהם הל"ב נתיבות חכמה עצמם, והלא בסוד הדעת הנקרא במאמר א' יכול להבראות עולם, והוא שושבין המייחד חו"ב, שהוא נעשה ם, וז"ס לםרבה המשרה. אלא ליתן שכר טוב לצדיקים וכו', ר"ל: צריך העולם להיות נברא מדין ורחמים, והרחמים צריכים שיהיו גמורים מצד החכמה, שמצדה כללות כל הי' להשפיע לצדיקים. ומצד א' צריך עונש ודין להפרע מן הרשעים, וזה הטעם שנברא העולם בי' מאמרות מצד החכמה. ובזה נבין מאמר היבמה שאינו נקרא קידושין רק מאמר, מפני שבסוד היבום נהפך המציאות, ואין הענין כסדר, וירד פלאים, כמ"ש בסבא אחוה אבוה, אמא אנתתיה, ולזה מה שעושה היבם ומקדש, אין נקרא קדושין, מפני שהקדושין הם בסוד חכמה עולם הזכר, סדר הויות כמסודר על מתכונתו, והוא בהיות אדם מקדש האשה כסדר הנשואין, אבל זה אינו נקרא אלא מאמר א', מפני ירידתו כדפירשנו, ואין הדברים כסדר, וז"ס היבום.