תוכן

א) ונחזור לענין הי' נקודות הנז"ל, דע, כי כאשר נתפשטו אלו העשר נקודות, הנה הכתר שבהם היה בו יכולת לסבול האור בתוכו. אמנם או"א, היה שנוי ביניהם, והוא, כי נקודת החכמה, היתה פב"פ, בהיותה מקבלת האור, והיתה יכולה לקבלו. אבל הבינה לא היתה יכולה לקבל האור שלה מן החכמה, אלא בהיותה עמה אחור באחור. וזהו סוד פסוק, וחכם באחור ישבחנה. פירוש: כי החכמה היא מאיר את הבינה, ומשביחה, בהיותה עמו אחור באחור. וזהו סוד מה שאמרו בס"ה, בהקדמת פרשת בראשית ד"ב ע"ב, בציור אות צ', שהם סוד או"א, שהם י' ונ', הפוכים אחור באחור. ואמנם כאשר הולידה הבינה את שש קצוות, בתחלה הולידה את הדעת. והוא הנרמז בשם בלע בן בעור. ואח"כ נתבטל ונשבר הכלי, כי לא יכול לקבל האור שלו. ואח"כ יצא החסד, וגם הוא לא יכול לקבל האור, ונשבר. וכן על ד"ז יצאו כל הו' תחתונות, שהם סוד אלה המלכים שנאמר בהם, וימלוך וימות. כי בתחלה מלכו, וכשלא היה בהם יכולת לסבול את האור,ומתו.