תוכן

יא) וכשאנו אומרים שכינה בגלות, ר"ל: בעלות נוגה בקדושה, והשכינה מתלבשת בתוכה, אזי ע"י נוגה, יש כביכול אחיזה לקליפות בשכינה, כי למעלה אין גלות, ולא דבר רע. והנה בבחי' אלו הג' קליפות, יש ג' ימי חול מקמי שבתא, מיום ד' עד שבת. וג' בתר שבתא, עד יום ד', שהם חוזרים אחר הקדושה. וז"ס לשון הסבא, שארי בחיבורא וסיים בפירודא על הקליפות שהם מתחלה מתחברים בנוגה, ואח"כ מתפרדות. וכן בגמרא רבא רמי, כתיב על גפי מרומי קרת, וכתיב על כסא. הכוונה על נוגה, תחלה חופפת מבחוץ סמוך לקדושה, ובסמוך מתקרבת לקדושה ממש, וזו ענין הלבנה, שבתחלה נתראה מעט עד שנשלמת, שמתחיל קליפת נוגה להתרחק מהקליפות ויכנס בקדושה, ואח"כ חוזרים ולוקחים החיצונים מעט מעט מאורה, עד שלוקחים כלם, ואז מחדש הקב"ה אותה, והנולד במלואה טוב לו. וז"ס המחלוקת בגמרא אם הארון מכוסה כולו, וי"א חציו. והכוונה לדעת, אם נוגה מכסה על הכל פן יפגעו החיצונים בארון, או אם יספיק שיהיה מכוסה מלמטה ממקום הקליפה, ולמעלה א"צ שום דבר כי בודאי לא יכנסו.