תוכן

ב) והנה קודם בריאת אדם, היו זו"ן דבוקים אחור באחור, ולא היו שם נאחזים הקליפות. וכאשר נברא אדם, אם עושים התחתונים מצות ומע"ט, עובדים האדמה העליונה, ומסירים הקוצים הם הקליפות, מן הכרם העליון. אבל אם יחטאו התחתונים, אז אותם הקליפות הנקראים אלהים אחרים, נכללים בשרשם, שהם הק"ך צירופים אלהי"ם שבקדושה כנזכר, העומדים באחורים, ויונקים מן הקדושה, ע"י היותם נכללים בשרשם הנזכר. ולא שחס ושלום הם עצמם נכנסים לתוך הקדש. וזהו סוד פסוק ערו ערו עד היסוד בה, כי הנה אלו הק"ך צירופי אלהים, שרשם מן החמש גבורות, שהם המ"ן שביסוד הנקבה, והם סוד ה' אותיות אלהי"ם. וכאשר הנקבה העליונה, רוצה להעלות מ"ן לגבי דכורא, אז כל האלהים הקדושים נכללים יחד זב"ז ביסוד שבה, ואם חס ושלום יש פגם במעשה התחתונים, גורמים שגם הקליפות הנקראים אלהים אחרים, נאחזים בק"ך צירופים הנז', שהם שרשם, ונכללים עמהם, ואע"פ שאלו הקליפות, אינם נכנסים גם הם ביסוד הנקבה, עם כ"ז ממקומם יונקים דרך האלהים הקדושים שרשם, בהיותם נכללים בהם. וזה אומרו, ערו ערו עד היסוד בה, כי כביכול עד שם מגיע פגם התחתונים. גם זהו סוד ושפחה כי תרש גבירתה, אשר לסיבה הנזכרת כביכול, הוא, כאלו היסוד עליון דדכורא, מזדווג עם השפחה, שהיא קליפה בבחי' הנז'. גם זהו סוד פסוק, אלהים באו גוים בנחלתיך וכו', כי האלהי"ם אחרים, נאחזים באלהים קדושים ונכללים בהם, וע"י כך נכנסים בהיכל הקדש העליון, ולכן הזכיר שם אלהים ולא שם הוי"ה, וזכור זה כי כ"מ שנזכיר אחיזת הקליפות בקדושה, אינה אלא על דרך הנזכר בלבד, לא שחס ושלום נכנסים לתוך הקדש. ואמנם כאשר התחתונים מעשיהם טובים, וגורמים התעוררות זווג עליון של זו"ן, אז חוזרים זו"ן פנים בפנים, ואין אז פחד מהקליפות, אפילו אם האחורים ישארו מגולים, כיון שמעשה התחתונים נאים.