תוכן

נח) ואמנם יש בהם שינוים וגרעונות עוד אחרות, כפי סדר הפרצופים והעולמות. אך הכלל יש בהם, כי א"א להיות להם יותר מזה ה' פנימיים וב' מקיפים עליונים. ודע, כי כאשר אין בפרצוף בחי' חיה הפנימיות, שהם בחי' הטעמים, ונקרא מוחין, כי כל מות בסוד חכמה, והוא שם ע"ב, א"א לו להזדווג, ועדיין האורות שלו שהם נר"ן פנימים נקראים בחי' אורות דאחוריים, ואז עומד אחור באחור. והטעם, כי כאשר אין לו רק בחי' הנזכר, עדיין הם דינים, והם נקראים נקודות ס"ג, שהוא הנשמה דינין, ולכן לשלא יהיה בהם אחיזה אל הקליפות, הם מוכרחים להיות אחוריים היותר חצונים, שהם מבחי' אותיות ותגין שהם נפש כנזכר, להיותם דבוקים יחד ונכנסים ואינם בכלים רק אורות הפנימים שהם הנשמה בינה, אך בבוא החיה פנים, שהם המוחין, אז אין הקליפות יכולים עוד להתאחז כלל, אפילו באחוריים ההם, כי אור החיה מאירה עד שם, אך בעוד שאין בו אלא נשמה בינה, אמת הוא שאין כח בקליפות להאחז בנשמה עצמה, שהיא בפנים, אך באחוריים ישלטו, ולכן עומדים אחור באחור, והבן זה. ובבוא החיה, אז אינם יכולים להתאחז, אפי' באחור החצונים, מרוב אור שמאיר החיה באחוריים, ונגדלים יותר, ואז חוזרים פנים בפנים, ומזדווגים יחד.