תוכן

העולם טועים בענין נביאי השקר, שסוברים אותם לאנשים ריקים ורמאים, שמרמין האנשים בדברי שקר. אלא האמת הוא שלולא זכו לרוח ה' לא היו נקראים בשם נביאים כלל, אלא היו נקראים רמאים וכדומה.
אמנם הענין מבשרינו נחזה, כי גם במציאות בלידת אדם הגשמי, אנו רואים אשר עיקר המציאות של האדם נשלם בב' הטפות דאביו ואמו שנלכדו זה בזה במקום הנועד שנקרא רחם, כלומר שאחר מקרה הזה הרי כבר מציאות הולד מובטח שיתפתח לאט לאט ... ... ... עד יהיה איש, כי כן נערך בהטבע בחיוב, ו'כל העומד לגבות כגבוי דמי' (יבמות לח, ב).
ועכ"ז אנו מוצאים שיש נשים מפילים ולדותיהם או נולדים מתים, והנה אע"פ שענין הטפות דאביו ואמו אין בהם שום חסרון, וגם בהרחם אין שום חסרון, מכל מקום נתרוקן כל תוכן מהמעשה הזו, והוא על ידי סיבה אחרת שאין תלוי כלל באביו ואמו, ועל כן נולד מת.
כן הטבע הרוחני שמורה ובטוחה לכל הזוכים לרוח ה' שיתפתח בהם החיות העליון לאט לאט עד שיזכה להיות נביא אמת. ועכ"ז, כמו בטבע הגשמי כן בטבע הרוחני, יש מקרים יוצאים מהכלל, אשר משום איזה סיבה חיצונה נפסק סדר התפתחותם באמצע, וההזרעה נתרוקן מכל תוכן, כי נסתלק ממנו רוח ה' בטרם נקלט בהאדם.
והנה האדם הזה, כיון שהוא יודע גשמי וחי גשמי זולת רוח ה', לפיכך אם היה לו לפעמים איזה חיבור כיצד שהוא ברוח ה', נמצא שיש אז בו איזה רשימו גם אחר ההסתלקות, ותדע אשר הדעת הגשמי שלו מתערב עם אותו הרשימו, ועל כן תערובות הזה מוליד בו נביאות של שקר, שהוא עצמו חושב שהוא דבר ה' ובאמת הוא שקר ובדותא, שנמצא לו משכלו הגשמי בעירוב הרשימו של רוח ה'.
ובזה תבין הכתוב "ויאמר הרוח אני אצא והיתי רוח שקר בפי כל נביאיו", כמו שכתוב במלכים (מלכים א' כב, כב).
ויש באלה דרגות רבות, כי יש שהם מבחינת קליפה לגמרי מתחילתם, דהיינו כמו טפה של דכר שלא פגש במקום רחם נוקבא, וזהו שיקרה ללא דברי ה' ולחדשים. ויש שתחלתם מקדושה, דהיינו שהטפה באה למקומה המיועד, אלא אחר כך משום איזה סיבה חיצונה נעשה נפל, וזהו מקרה עובדי הבעל וכל מיני עבודה זרה בעולם.
ומכל זה תדע שרוח ה' המתלבש בהאדם באה לו על ידי הזרעה בסוד דכר ונוקבא עליונים, מסוד אדם דאבי"ע דקדושה, וכנגד זה יש אדם בליעל דאבי"ע דקליפה, גם תדע שנוהג בו כל מערכות הטבע הגשמי בסדר גידול וההתפתחות של האדם הגשמי.
ומזה תבין כמה שצריך להזהר בעיון בספרים הרוחניים, כי רובם מנביאי שקר באים, כי הבלתי שלם מרובה מהשלם, כנודע, וזה שהזהיר האר"י ז"ל בדורו שלא להסתכל בכל ספרי הקבלה חוץ מהזוהר ועוד איזה ספרים וחשבם בשמות, עיין שם.
וסימן לדבר הוא אותם שמבטיחים בראש ספריהם שהמה מספקים ליתן ביאור שלם, אמנם המעיין מתאכזב בהם, והנביא כי ידבר דבר בשם ה' ולא יהיה הדבר וכו' בשקר דברו וכו' (דברים יח, כב) (וע"כ נשמרו בעלי הזוהר ואמרו (וירא אות תס) דחכמתא דא יתגלה רק בסוף יומיא). אמנם יש שמשמים עכבוהו, כמו האר"י ז"ל עצמו שהבטיח להסביר בדבריו ענין קודם ונמשך וכו', ולא הסביר כלל, והוא משום שנפטר באמצע.
ועל כן באתי ... למלאות ולקיים דבריו, וידעו כולם כי נביא אמת הוא, ... ודברי נאמרו בלשון נמוך ופשוט תמיד כדי ... מובן גם למתחילים. אמנם משומרים ... ... בחיצונה בגופו שיהיו מתאים .... ושורשם העליון [ההמשך מטושטש].
[הג"ה: עי' מעבר לדף בסוד המקום שהוא סוד גילוי התוך שבלעדו אין דעת ואין תורה ומצוות, דהיינו סוד הכתוב "כי באור פניך נתת לנו וכו'".
ובזה תבין ההבחן של נביאי השקר לנביאי האמת, כי נביאי האמת המה המשיגים לתוך, שבזה זוכים לחכמתו ית', משא"כ נביאי השקר המה בחינת ראש בלי תוך, ע"כ יש להם רק שכל הנבראים לבד וחסר להם חכמתו ית' שזהו העיקר].