תוכן

ח) ואמרו להיטב פי': להיטב לאחרים. והענין דע, כי אלו המלכים שמתו ונפלו למטה בבריאה כמבואר אצלינו, הנה נתבאר שנשאר בהם קצת חיות להחיותם, דאל"כ לא היה שום תיקון כלל, רק היה בתוכם ניצוצים אשר היה מחיה אותם, ואמנם אחר שנתקנו ועלו למעלה, אז ניתוסף בהם הארה גדולה. והענין כי בהיותם בסוד ביטול, הנה אז היה להם חיות מספיק להם בצמצום גדול שלא יתבטלו לגמרי, וזהו נקרא חיות. אך מזון ואכילה, הוא דבר יותר עליון ממנו, כי המזון גורם שפע רב יותר על מה שצריך לצמצם עצמו, כי האדם כשהוא מתענה ואינו אוכל, יש בו חיות מצומצם בצמצום גדול, שיעמידו מבלי שיאכל כמה ימים רצופים. נמצא כי סוד מאכל, הוא חיות הנמשך אל האדם, והוא יותר חיות מחיות עצמו המצומצם תוך האדם כנזכר. והנה לזה בארו בגמרא, להרע שלא אוכל. להיטב שאוכל פי': חיות המצומצם שהיה נמשך אל הז' מלכים, היה נמשך להם מב' אותיות ו"ה של השם, שהם גי' י"א, נגד י"א סמני קטורת, המקיימין ומחיין החיצונים. אך המאכל, לא היה נמשך משם, וזהו להרע (או להיטב, להרע) שלא אוכל, שאכילה לא היתה נמשכת משם. אך כשעלו אלו המלכים למעלה, היה להיטב שאוכל, מב' אותיות י"ה, כנודע כי תיקון ז' מלכים אלו, הם מאו"א, ואז נמשך להם אכילה ממש, שהוא מזון יותר גדול מאד. וז"ס אכילה: אכל יה, כי סוד מאכל ומזון בא בשם י"ה שהוא או"א, כנודע כי כל סוד מאכל אינו נאכל ונגמר אלא ע"י כחות הפה והשינים, שהם סוד או"א, אך סוד החיות, בא מן הלב, מאותיות ו"ה שהם בגופא, ואין להאריך בזה.