תוכן

ח) הנה ממוחין דאבא שבתוך ז"א, יוצאים מצדם הארות לחוץ במצח דז"א, בבחינת אור המקיף, למוחין ההם, ואותו אור המקיף בחינת ציץ של כה"ג, ונקרא ציץ לשון זכר, כי הם מוחין דאבא שהוא זכר, ולכן ציץ של כה"ג, היה נתון במצחו למעלה מן התפילין, כי תפילין הם ממוחים דאמא, והציץ ממוחין דאבא, ולכן כתוב בו קדש לה'. (נ"א שז"ס ל' של לה', הל' דצלם, שהוא בחינת המקיף כנודע) (נה"י דאבא) כי כל קודש הוא במוחין כנודע, ובפרט במוחין דאבא שנקרא קודש, כנודע שכל קודש בחכמה. והענין: כי באבא יש הוי"ה דיודי"ן, ויש בו ד' יודי"ן, וכל י' עולה ק', נמצא שד' יודין דע"ב, הם גי' ת', וכללות ד' יודי"ן עצמן, הרי הכל גי' קדש כמבואר אצלינו. והיה בוקע אור ד' מוחין הפנימים דאבא לחוץ במצח דז"א, מב' צדדי המצח אצל האזנים, (סוד הצדעים) והיתה יוצאת הארת חכמה דאבא, וחסדים שבדעת דאבא מצד זה. והארת בינה וגבורות מצד זה והיו כלם מתפשטים בכל המצח, ונעשה בחינת ציץ של הכ"ג. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל ג"כ, שהוי"ה הכתובה בציץ, היתה עד"ז: י"ו בצד ימין זה ע"ג זה, וה"ה בצד שמאל זה ע"ג זה, ואיני זוכר היטב. והנה הכ"ג דוגמת איש העליון, ולכן היה לובש בגדי אדם עליון, וכל אדם שעובר לפני הציץ, אם כשר היה ניכר במצחו, כי הבינה שבו נגלה במצח, והאותיות בבינה כנ"ל, ולכן אותיות מתגלים במצח שהוא בינה שבו. ואם היה רשע, פניו נופלים בס"א, ומתבייש לפני קדושה, והיה שב בתשובה.