תוכן

ד) עוד פי' אחר, כי לפעמים כשנשמת אדם יורדת מלמעלה, לשרות על אותו טפה שגזרו עליה, הנה אז באמצע הדרך, פוגעת באיזה נשמה הראוי להתגלגל. אז גוזרים עליה שתתגלגל עם זו בגוף זה. והנה זה ממש ענין אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה. והנה נשמה זו צריכה תקון, להשלים איזה מעשה שחסר ממנה, אשר לסיבתה נתגלגל לעה"ז. והנה האדם הזה שמצא אבידה ההיא, והשלים את עצמו, עד שכבר הוא ראוי לקנות רוח ממש, כמ"ש בסבא, זכה יתיר יהבין ליה רוחא, ואם זו האבידה שמצא עדיין לא עשה האדם תיקון עליה, אע"פ שהוא עצמו מתוקן, אין בו יכולת לזכות ברוח שלו, עד שיתקן את האבידה ההיא שנתגלגלה עמו, וזהו לא תוכל להתעלם, כי לא יוכל להתלבש ברוח שלו, עד שיתקן גם אותה נשמה שמצא אבידה. אך דע, כי ב' נשמות אלו, אם לא היה קורבה ביניהם, לא היו מתגלגלים יחד. או לפעמים כאשר שניהם חסרים אופן מצוה א', אז יתגלגלו יחד. ועיין במ"ש בפי' כל שחבתי בשמירתו וכו', ששם הרחבתי הענין יותר. מצות שלוח הקן נתבאר אצלינו בספר דע"ח בשער הזיווגים בביאור גדול.