קבלתי מכתבך מיום כ"ח תמוז ובו שאלת אם אתה יכול לאסוף
כספים על ידי גוי... וכו'. אני מבקש אותך שתברר לי שאלתך היטב, היינו, נותני
הכספים בטח יהיו גוים, ומה יעשה הכומר הנ"ל, יפרסם אולי קול קורא לנדור ולנדב
על ישיבת "קול יהודה"?! זאת היא אסור על פי ההלכה, כי יש בזה חלול השם.
וכן כתוב בשולחן ערוך יורה דעה סימן רנ"ד (סעיף א') אסור לישראל
ליטול צדקה מן העובד כוכבים בפרהסיא.
ויש לחלק בין נדרים ונדבות לצדקה, כי נדרים ונדבות מותר
לקבל מהם, שהם כמו קרבן שמקבלים קרבנות מן העכו"ם, מה שאין כן צדקה שהיא
מכפרת. וכן אם הם מנדבים לבית הכנסת איזה דבר מקבלים מהם. העיקר הוא כאן הפרסומת
והפומביות, שאם יהיה צורך לפרסם את הנותנים ועל מה שנתנו, זה לא כדאי ואולי אסור.
אבל אם זה יהיה בצינעא וסתם נדרים ונדבות, אפשר לקבל מהם. ואי"ה אם נבנה
שיכון וכדומה, אפשר מכספם לבנות את הנוחיות וכן כל מיני הוצאות כגון נסיעות
וכדומה, שלא תהיה מותנה עם הגוים על מה הם נותנים, ויש כאן להיות נזהר שלא לבוא
לידי חלול ה' ח"ו. ולפרסם תעודה בשמו לטובת הישיבה זה אסור על פי ההלכה,
ויכול להיות חלול ה' נורא.
דעתי היא שלא צריך להדפיס כעת שום חיבורים בקבלה באנגלית.
קודם אנו צריכים לזכות שהתורה הפנימית תתפשט בין אחינו בני ישראל בבחינת אור
ליהודים, ואחר כך נהי' אור גם לגוים. ועיין בזהר הק' (אחרי אות
רח"צ)
על הכתוב (תהילים קמז, כ) "מגיד דבריו
ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל"[1]. הנה הספר
תלמוד עשר הספירות לא נשלמה הדפסתו, ובו יש סדר מסודר לחנך תלמידים מבקשי ה' באמת
איך לכנס בעומק החכמה, ויש לנו עוד לעשות הרבה בהפצת תלמוד עשר הספירות, ובגמר
ההדפסה שצריך להדפיס עוד שני כרכים שלמים, שיכילו את השיעורים י"ג י"ד
ט"ו ט"ז וספר בית שער לכוונות, וגם להרבות בתלמידים בענין הישיבה,
לומדים ומתפללים משך כל השבוע. ואמרתי לפניהם שיעור כל יום בערך שעתיים, עמלתי קשה
אבל כדאי. וצריכים מאד להשגיח ולשים לב שהכסף שהם מקבלים, אם שזהו לא לשמה, ישתמש
ויביא אל המטרה ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה" (פסחים נ, ב). ומתי זה
מתכוון, כשהלומד רואה ומרגיש את אור החיים הגנוז בתורתנו הקדושה בבחינת "כי
מוצאי מצא חיים" (משלי ח, לה) אז תורתו נעשית לו
לסם חיים[2],
ואז אני בטוח שלא יפרוש ממנה כי מי רוצה לפרוש מן החיים.
דע לך, שהלימוד הוא מזון הנשמה ממש כדרך האוכל שהוא מזון
הגוף, ואי אפשר לקיים הגוף בלי מזון, כך הנשמה אם נותנים לה את המזון שלה היא חיה
ומרגישה, וגם זוכים להרגיש אותה ולעלות מנפש לרוח ומרוח לנשמה ולחיה וליחידה, וכל
פרט מהם מתחלק לנפש רוח נשמה חיה יחידה עד שזוכים לקכ"ה מדרגות הנשמה, וכל זה
על ידי התורה והתפילה לשמה, אבל כשמסכימים להיות כמו בהמה עם הנפש הבהמית בלבד, לא
מרגישים את הנשמה, ועל זה אמרו חז"ל (ברכות יח, ב) "רשעים
בחייהם נקראים מתים", מה המת אינו מרגיש, כך האדם הזה אין לו שום הרגש רוחני,
והוא מופקר לכל מיני מחשבות זרות ותאוות אסורות. אבל מי שזוכה לנשמה חיה, עליו
נאמר (תהילים צב, יב) "בקמים עלי מרעים
תשמענה אזני", ואז "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה" (תהילים
צב, יג).
יהודה צבי
[1]
זה לשון הזוהר (ע"פ הסולם): "רבי אלעזר שאל לרבי שמעון אביו, אמר לו,
הרי למדנו, אסור ללמוד תורה לעכו"ם, ויפה העירו החברים מבבל, שכתוב לא עשה כן
לכל גוי. אבל יש לשאול, כיון שכתוב מגיד דבריו ליעקב, למה כתוב חוקיו ומשפטיו
לישראל, הרי הוא כפל לשון. אמר לו: אלעזר, בוא וראה, אשרי הם ישראל, שחלק העליון
הקדוש הזה נטע בהם הקב"ה, שכתוב, כי לקח טוב נתתי לכם, לכם, ולא לעמים
עכו"ם".
[2]
ע"פ תענית ז, א: "כל הלומד תורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים".