תוכן

ד) ובזה יובן מ"ש כי מי בז ליום קטנות, בזמן הקטנות, בסוד אחות לנו קטנה ושדים אין לה. כי אז הלבנה בחסרונה, והיא נקודה קטנה, ויוכלו להדבק בה החיצונים, ולכן אמר כי מי בז ליום קטנות ר"ל, אל תבזוה עתה, ותשמחו בראותכם אותה שהיא עתה נקראת אבן הבדיל, כלומר מובדלת, כי ראתה טיפת דם כחרדל, ותראה כי אז נקראת סוד השבעה עינים שלה שהיתה מקודם בהיותה ביחוד, ועתה נקראת שבעה עיני ה' המשוטטות בכל הארץ, ועכ"ז אל תבזוה, כי יבא זמן שיאמר בה ותלכי ותרבי ותגדלי ותבואי וכו'. בסוד עד דוד הגדיל, ותגדל בהיותה ביד זרובבל שהוא מצד דוד, כי הוא יוציא את האבן הראשה כנז"ל, ותעשה שיפתח פיתוחה כנז"ל, ותחזור להיות על אבן בהיותה בסוד אחדות שבעה עינים, בלי דין כלל, מצד ז' יוד"ין מע"ב וס"ג מאו"א. ומה שהיתה עולימתא שפירתא ולית לה עינין, יתן בכוס עינו ויתהלך למישרים, וכל זה בהסרת הקליפות ותטהר הטומאה, ויהיה ביטולם בסוד השלכת העופרת אל פיה, והכל יתוקן בע"ה.