תוכן

נ) אח"כ תאמר, באי כלה באי כלה באי כלה. אבל הכונה שתכוין עתה הוא, כי הנה במזמור הבו לה' בני אלים כו', עלו כל הי"ס דעשיה, למעלה ממקומם. ועתה, תכוין להעלות הי"ס דיצירה, ג"כ למעלה ממקומם. אבל הדבר נעשה להיפך, כי בעשיה עלו בתחילה ג' הראשונות, ואח"כ עלו ז"ת. ועתה ביצירה הוא להפך, כי תחילה ז"ת דיצירה, ואח"כ עולים ג"ר. והטעם הוא, לפי שבעולם העשיה, נאחזת הקליפה מאד בהם, ולכן אם הז' התחתונות היו עולות בתחילה היו הקליפות דעשיה נאחזות בהם, עולות עמהם, ונשארות דבוקות שם ח"ו ביום השבת. ולכן עולות תחילה ג"ר, וניתוסף בהם אור עצום וגדול, ואז כאשר באות ז"ת לעלות, ולהתקרב עם הג"ר, הם מקבלות משם אור הגדול ההוא, ועי"כ אין כח בקליפות לקבל האור הגדול ההוא, ונפרדות משם. אבל ביצירה, שאין שם פחד הזה, אנו מעלים אותן כסדרן האמיתי, שהוא שיעלו תחילה ז"ת, ואח"כ יעלו הג"ר. כי סדר העליה והכללות, הוא מתחיל ממטה למעלה כנודע. ונמצא, כי תחילה תכוין בכוונת הלב, להעלות ז"ת דיצירה למעלה ממקומם, ע"ד מ"ש בז"ת דעשיה. וזה יהיה, ע"י כוונת ז' שמות, היוצאין מן ז' אותיות: אהי"ה יה"ו, שהוא סוד שם בן מ"ב דבריאה. ואח"כ בבאי כלה, אז תכוין להעלות ג"ר דיצירה במקום המלכות של הבריאה, העומדת באחורי נה"י של הבריאה, ע"ד מ"ש בעליות ג"ר דעשיה וע"ש.