תוכן

והנה השאלה הזאת: מה למעלה מה למטה, שפירושה גבול המקום בראש וסוף. ומה לפנים ומה לאחור, שפירושה גבול הזמן, כבר הרחבנו אותה בצביונה הרוחני בפנים מסבירות ענף א׳ בביאור דברי הרב שם, כי שם מקומה. וכלל השאלה הזאת, מעסיקה מאד לבעלי הגיון, כי ירצו להבין איך עולם המוגבל הזה שלפנינו עם כל גנותו, יהיה נמשך מבלתי גבול. אשר באמת, ע״פ שכל העיוני האנושי, אין לזה שום תירוץ מספיק, כי חוק ומושכל ראשון הוא, שטוב נמשך מטוב, וכן ח״ו להיפך. ועל כן פקרו רבים בדורות הראשונים, להחליט ח״ו ב׳ רשויות: פועל טוב ופועל רע, כנודע.
ועל כן הזהירו חז״ל, 'כל שלא חס על כבוד קונו וכו'', כלומר שאדם השפל צריך להאמין בכל יכלתו ית׳, שיש תורה וחכמה שהוא למעלה מגדר שכל האנושי, בסוד הכתוב (שמות לג, טז) "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", דהיינו סגולת התורה והנבואה המגלה לנו סוד האחדות, שזוהי ההפלאה שלנו מכל העם וכו', כי היא סוד השגחתו ית׳ בפרטיות וגילוי שמותיו ית׳, על דרך שאמרו חז״ל (זהר יתרו אות תצז; אמור אותיות כו קפח) "כל התורה כולה היא שמותיו של הקב״ה", כולה דייקא. וכמו שכתוב (דברים ל, יב) "לא בשמים היא וכו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". ו'ישראל שעמדו אבותיהם על הר סיני פסקה זוהמתם' (שבת קמו, א), ואינם חסרים בלתי קדושה וטהרה ותשובה שלימה, באופן שלא ישובו לכסלם עוד, ואז ראוי כל אחד מישראל שיתגלו לו סודות התורה ושמותיו הקדושים, עד לסוד השגחה פרטית שבעולם הזה, שהוא סוד האחדות.
וזה שיעור דברי חז״ל, 'וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם', דהיינו, מי שמעיז פניו ורוצה להבין בהשגחתו ית׳ בטרם שזכה לאור תורה, אלא בשכלו העיוני, המשותף לכל בני העולם במדה אחת, שאין בו לבני ישראל שום הפלאה ויתרון על שאר האומות, א״כ לא חס על כבוד קונו, כי מגלה לבו שאינו מאמין בהפלאה היתירה שבתורתינו הקדושה, אשר רק אותנו בחר ה׳ להיות לו לעם סגולה מכל העמים בנר מצוה ואור תורה, כי באלה קנה אותנו, כמו שכתוב בפרשה של קבלת התורה (שמות יט, ה), "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכו'", שזה סוד שמו ית׳ "וקונה הכל" (ברכת אבות שבתפילת העמידה), ועל כן דייקו לומר שלא חס על כבוד ״קונו״.
ולפיכך אמרו על השואל הזה, אשר ראוי לו שלא בא לעולם, שהרי לא נברא העולם אלא בשביל ישראל מקיימי התורה וכו' כנודע, שזוהי מטרת הבריאה, כמ"ש בפנים מסבירות ענף א׳ ובהקדמה, ע״ש. ומאחר שפוקר בזה, א״כ נכרת הוא ח״ו מכלל ישראל, ואיננו ראוי כלל למטרת ביאתו לעולם, כי מתוך שאינו מאמין בהפלאת ישראל על יתר האומות, נמצא מאליו אשר ישאר כל ימי חייו בבערותו כמו שאר האומות, ויהיה מחוייב להתגלגל פעם שנית לבא לעולם, וא״כ הריהו במציאותו עתה בעולם הזה לבלי תועלת, וזה אמרם ז״ל 'ראוי לו שלא בא לעולם', כי לא יקויים בו הכתוב (דברים ד, לט) 'והשבות אל לבבך כי הויה הוא האלקים וכו׳ אין עוד'. ונמצא כאמור, שיהיה נצרך לבא פעם שנית לעולם.
וכמו כן אמרו ז״ל בזוהר חדש הנ״ל אלא במלות אחרות, וזה לשונם, "וחד לאסתכלא בהאי עלמא ולמנדע עלמא דאיהו ביה וכו'". פירוש, אע״פ שכבר זכה בג׳ ידיעות הקודמות על שלימותם, על דרך שכתוב שם, "חכמתא דאצטריך ליה לבר נש: חד למנדע ולאסתכלא ברזא דמאריה, וחד למנדע ליה לגופי׳ ולאשתמודע וכו', וחד למנדע ולאסתכלא ברזא דנשמתיה וכו'". ואחר שזכה בכל אלה על בוריין, אז מתחיל זמנו לעסוק בידיעת עולם הזה, דהיינו ידיעה הד׳ "ולמנדע עלמא דאיהו ביה", שזהו סוד האחדות והשגחתו הפרטית בעולם הזה, באופן, שאין כאן כלל מציאות של רע, ובסוד הכתוב (שמואל ב' יד, יד) "לבלתי ידח ממנו נדח", ובסוד הכתוב (דברים ל, טו) "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו׳ ובחרת בחיים וכו׳", דהיינו כמו שפירש רש״י ז״ל שם, וזה לשונו: "כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על חלק היפה וכו׳". כי אז יקויים בו הכתוב (דברים ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי הויה הוא האלקים וכו׳ אין עוד". כלומר, שם הויה מורה על הרחמים, ושם אלקים יורה על הדין, אשר מקיימי התורה מובטחים להשיג יחוד הזה, איך הדין עצמו שב ומתהפך לרחמים גמורים בלי שישאר אפילו רשימו של דין ח״ו, כמו שמסיים הכתוב ״אין עוד״. וזה שיעור הכתוב "והשבות אל לבבך", כלומר, ששיעור הידיעה צריך להיות בבירור גמור אשר הלב מתיישב בו.
וזהו שמסיים שם הזוהר חדש, שאם חסרה לו איזו ידיעה מארבע הידיעות האמורות, מחוייב להתגלגל פעם שנית, בסוד הכתוב (שיר השירים א, ח) "אם לא תדעי לך היפה בנשים", 'אם אנת אתיא בלא ידיעה, ולא אסתכלת בחכמתא עד דלא תיעול הכא, ולא ידעת ברזין דעלמא עילאה, צאי לך, לית אנת כדאי למיעל הכא בלא ידיעה וכו'', עיין שם היטב. להיות, שזוהי כל הסגולה של עם ישראל על אומות העולם. וא״כ, כל מי שיש לו עוד ח״ו איזה פקפוק בזה, ראוי לו שלא בא לעולם, משום שאינו משתדל באותה המטרה שבשבילה נברא, דהיינו בד׳ ידיעות הנ״ל, ואיך שהוא, הרי הוא מחויב בהחלט לבא פעם שנית לעולם, והיינו כדברי חז״ל במשנה הנ״ל והבן.
***