תוכן

טו) ועוד, כי כאשר ירדה מדת המלכות, מאת פני המלך, ונטרדה למטה, לא לבד גרמה לת"ת שהוא נקרא עצמו, כד"א משה בפ"ע אמרן, שהוא המקום שהיא היתה שם בעת אצילותה, בין תרין דרועוי, כי יצטרך המלך, כאשר ירצה לדבר עם הכלה הכלולה, לרדת למקומה בלמודי ה', שהם נו"ה, כי זולת זה אי אפשר התדבקות גופא בגופא בסוד חבוק, אחר שהיא למטה, והוא למעלה, וצריך הוא לרדת למטה, להיות אצלה בסוד הגוף, גופא בגופא. אלא גם ראש המלך, בסוד רישא דז"א, גרמה שירד גם הוא למטה, כדי שיהיה החבוק שלם, גופא בגופא, אנפין באנפין, דרועין בדרועין, רגלין ברגלין. וזהו: ללמד על הכלל כלו יצא, לומר, שהתפארת כלו בכללו, ירד בלמודים. ולא התפארת לבד, שהוא סוד גופא. וזהו: כל דבר שהיה בכלל, ויצא ללמד לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא, וזו היא מדה ח'.