תוכן

ג' תרומה ת"א תש"ג לתלמידי רי"צ
לאחר הצמצום נעשו הט"ר למקום קדושה, והמלכות הנקראת מקום לעולמות. יש שם ב' בחינות: א) נקרא מקום חלל, שהוא מקום לקליפות, שהם רק מקבלים. ב) המקום פנוי שנעשה שם, שפירושו שנעשה מקום פנוי להכניס בתוכו מה שרוצים, או קדושה או ח"ו להיפך.
כשאנו מתפללים, אנו מתפללים לא"ס ב"ה, והגם שאנו מכנים איזה ספירה ועולם, הוא רק מטעם שהשפע הנשפע מא"ס יורד דרך אותה הספירה, ז"א על התיקונים שנתקנו באותה הספירה והעולם שעל ידו יש קיום להאור בהתפשטותו לתחתונים.
ושם א"ס נק' רק בחי' הקשר שיש בין הבו"י לבריאה, ולולי זה אנו אומרים דלית מחשבה תפיסה ביה. ורק מה שאנו משיגים בו ית' הוא רק הבחי' שרצה להטיב לנבראיו, והמחשבה הזו אנו קוראים בשם א"ס, וחוץ מזה אסור להרהר. וגם מה שאנו אומרים שיש מלכות בא"ס, אין הפירוש שיש ד' בחינות הנקראות ע"ס ממש, אלא רק בבחי' "סוף מעשה במחשבה תחילה", היינו שכל מה שאנו משיגים הוא רק מצד פעולתו המתגלה אצלנו, וכיון שאצלנו מתגלה השפע בע"ס, ומבחי' "סוף מעשה במחשבה תחילה". היינו, הפעולה שמתגלה בנו בטח שהיתה מקודם במחשבת המאציל, דכלום יש לך נותן מה שאין בו? אבל יחד עם זה אנו אומרים ששם "הוא ושמו אחד", כדוגמת מי שרוצה לבנות בית, שבמחשבתו כבר כלול כל החומר של הבית. אבל יחד עם זה בטח שאין במחשבתו שום חומר מחומרי הבנין, שאפילו שיהיה מחומרי הבנין אפילו דקות מהדקות לא היה אפשר להתקיים. ומטעם זה הכל אנחנו ממשיכים מעולם א"ס, משום ששם היא המחשבה השלימה בתכלית השלימות, ומה שאנו ממשיכין נק' שאנחנו מוציאים מהכח אל הפועל.