תוכן

עה) ולפי שחסד הוא ראש הבנין, והיא נתלבשה בחסד שבחכמה עמיקא נקראת בנינא עמיקא, ואיקרי שירותא לבנינא, קיימא ולא קיימא, כי גם שם בחסד אי אפשר להשיג אורה, והיא קיימא ולא קיימא, כי היתה נעלמת מהם ולא נכרה עמידתה שם לגמרי, ונראה כאילו אינה עומדת, וזהו קיימא ולא קיימא. ואז נקראת מ"י, כי יש בה שאלה. ומ"י בסוד בינה, מתלבשת בחסד. כי מ', בינה. וי', חסד נמשך מחכמה. וזהו מ"י. והוא עמוק, כי חסד עליון שבחכמה נעלם מאד ולכן הוצרך להתלבש באור קדמאה. שהוא לבוש יקר דנהיר, והוא לבוש לחסד שבחכמה. ונמצאת בינה מתלבשת בחסד שבחכמה, ובחסד שבז"א, ועל ידי כן ברא אלה, שהם הו"ק: א"ל, הוא חסד כנודע. ה', הוא החמשה קצוות. הרי אלה. ואז נתגלה אור הבינה. ונק' בשם אלהים. והיה ראוי שיקרא אלה מ"י, אלא שמי הוא מלמעלה למטה, בינה בפנים וחסד שבחכמה מבחוץ, מלבוש לו. ואלהים ממטה למעלה, כי הכונה להתגלות והיותר נגלה, הקדימו, כי מתחילה אלה, ואח"כ י', ואח"כ מ', בינה. כל אחד בתוך חבירו, ונסתמה המ"ם, להראות הענין, שהיא רביעא על בנין, כדאיתא בפרשת תרומה.