זהר

שלא) יי׳ יחתו מריבו, מריבו חסר, מאי קא מיירי. אלא מריבו תנינן, מריב ו', ודא מלכא קדישא ורזא דחכמתא אתמר הכא, בשעתא דדינין מתערין ושליטין שלטין על רחמי, ורחמי אתכפיין, ובשעתא דקב״ה אתברך ממבועא דנחלא, כדין גברין רחמי ואתכפיין דיני, הה״ד יי׳ יחתו מריבו מריב ו'.

פירוש הסולם

שלא) ה׳ יחתו מריבו: מריבו חסר י׳ כתוב שהיא סימן הרבים. מה מלמדנו. ומשיב, אלא מריבו, למדנו, שהוא אותיות מריב ו׳, וזה הוא מלך הקדוש. דהיינו ז״א, שנקרא ו׳ דהויה, שהוא קו האמצעי. וסוד החכמה נאמר כאן. בשעה שהדינים מתעוררים, ושליטים מצד הדין שולטים על הרחמים, שהוא קו האמצעי, הרחמים נכנעים מפני שליטי הדין. ובשעה שהקב״ה מתברך ממבוע הנחל, שהוא בינה, אז מתגברים הרחמים, שהוא קו האמצעי, ונכנעים הדינים הנמשכים משמאל. ז״ש, ה׳ יחתו מריבו, מריב ו', דהיינו הדינים שהם מריב של הו׳, שהוא קו האמצעי, יחתו מכח הארת הבינה.