זהר

רפב) קום רבי אבא. קם ר׳ אבא, פתח ואמר, כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא, כגבר תקיף שפיר למחזי, רב ושליט, הה״ד גדול אדונינו ורב כח. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא, וישגח ביה, אקרי בנהירו דיליה, אל רחום וגו׳. והאי תקונא תניינא אתתקן, כד נהיר בנהירו דעתיק יומין, אקרי רב חסד. וכד מסתכלי דא בדא, אתקרי בתקונא אחרא ואמת. דהא נהירו אנפיה.

פירוש הסולם

רפב) קום ר' אבא וכו׳: אר״ש לר״א, קום ר׳ אבא. קם ר׳ אבא. פתח ואמר, כשתקון זה מתתקן בתקון המלך, הוא כגבור אמיץ יפה מראה רב ושליט. ז"ש גדול אדוננו ורב כח. וכשנתבשם בתקון הדיקנא היקר הקדוש דא״א, ומסתכל בו, נקרא התקון הזה בהאור שלו, אל רחום וגו׳. דהיינו בעת שי״ג ת״ד דא״א מאירים בט׳ ת"ד דז״א נקרא בו תקון הב' בשם רחום (כנ״ל אות קי"ט) ותקון השני הזה נתתקן אז בתקון אחר של י״ג ת״ד דז״א, ונקרא ואמת, דהיינו תקון הז' דת״ד דז״א האלו. כי פניו מאירים, דהיינו שיש בו אז ג״ר שה״ס חכמת אדם תאיר פניו.
פירוש. שר׳ אבא מגלה מעלתו הגדולה של תקון ב׳ זה שה״ס עלית המלכות לבינה, ואומר כד תקונא דא וכו' כגבר תקיף שפיר למחזי כי אע״פ שעתה בתקון הזה לא קבל על ידי עליה זו דמלכות לבינה, אלא בחינת ו"ק בלבד ממוחין דבינה, משום שגם הבינה נתמעטה לו״ק מחמת הדינין דמלכות, אמנם כיון שעתה נבחנו הדינים בבחינת בינה הוא נבחן מחמת הדינים ההם שהוא גבור תקיף. דהיינו שינצח ע״י גבורות אלו את כל המקטריגים. וימשיך ג"ר דבינה, ויהיה רב ושליט. וז״ש שפיר למחזי, כי להיותו ראוי משום זה לקבלת ג״ר שנקראים ראיה. ע״כ נקרא עי״ז יפה מראה.
ובי״ג דתשא נקרא תקין הזה בשם ורחום (כנ״ל אות קי״ט) וז״ש, וכד אתבסם וכו' אקרי בנהירו דליה אל רחום, כמ״ש שם. עתה מבאר החשיבות הגדולה של התקון הזה בי״ג מדות דתשא שע"י תקון זה נעשה ראוי לקבל הארת הפנים דתקון הז', שה״ס ג״ר, וז״ש, והאי תקונא תניינא אתתקן בתקונא אחרא ואמת שעל ידו נעשה ראוי לקבל התקון ואמת, דהא נהירו אנפיה, דהיינו שהשיג הג״ר הנקראות הארת הפנים. ולפיכך נקרא כאן התקון הזה בשם אפים, כי ממנו יבא הארת הפנים. כי סדר ט׳ הקונים אלו הם: א׳, ארך. ב', אפים. ג׳. ורב חסד. ד', נושא עון. ה׳. ופשע. ו׳. ונקה לא ינקה. ז', פוקד עון אבות על בנים. ח׳, על שלשים. ט', ועל רבעים.