זהר

רפא) תקונא תניינא. נפיק שערא, וסליק מרישא דפומא, עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא, עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפיר.

פירוש הסולם

רפא) תקונא תנינא נפיק, וכו': התקון השני. השערות יוצאות ועולות מתחלת הפה עד הראש האחר של פתח הפה. דהיינו מן הקצה אל הקצה על שפה עלאה. ויורדות מתחת הפה, דהיינו תחת שפה תתאה, מתחלתו עד ראש האחר, ויורדות נימין על נימין בתקון יפה.
פירוש. בתקון הראשון היתה יציאת בחינת המלכות דמדת הדין, כמ״ש שם, ועתה בתקון הזה נעשה התקון של עלית המלכות לבינה, שע״י עליה זו נעשתה המלכות ראויה לקבל המוחין דג״ר מבינה (כמ״ש לעיל ב״א דף ז׳ ד״ה וכבר). וז״ש נפיק שערא וסליק, דהיינו שיוצאות ועולות מלחי התחתון על שפה עליונה של הפה שהיא הלחי העליונה ובחינת בינה. דהיינו ע"ד שנתבאר בתקון ב' די״ג ת״ד דא״א (באות קט״ז ע״ש) וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, שכל המקום הזה הוא לחי העליון ובחינת בינה. ונמתקו שערות דמלכות בבחינת בינה, ואח״כ ירדו משם למקומן בלחי התחתונה, שהוא תחת שפה תתאה. וז״ש ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא וכו', שהוא מקום המלכות עצמה ומעתה היא ראויה לקבל המוחין ג״כ מבינה. כמ״ש בת״ד דא״א בתקון השביעי. ולולא קבלה מיתוק הזה מבינה לא היתה ראויה למוחין ההם.