זהר

תלא) בני אמי נחרו בי, דהא אסתלק לעילא שמשא אתכניש, ובני אמי אסתלקו לעילא, ובג"כ שלטא ערלה, ואתון אל תראוני, לא תיכלון למחמי ולאסתכלא בנהורי כלל. שמוני נוטרה את הכרמים, דהואיל והערלה לגבי, והיא ינקא ממני למיהב לאוכלסין דילה, ולאינון משריין דשאר עמין.

פירוש הסולם

תלא) בני אמי נחרו בי: כי השמש, שהוא ז"א, נסתלק למעלה ונאסף, ובני אמי, נסתלקו למעלה, ומשום זה שלטה הערלה, ואתם אל תראוני, דהיינו שלא תוכלו לראות ולהסתכל באורי כלל. שמוני נוטרה את הכרמים, כיון שהערלה אצלי, והיא יונקת ממני כדי לתת אל המחנות שלה ולאלו המחנות של העמים האחרים, נמצא ששמוני נוטרה כרמים אחרים. כרמי שלי לא נטרתי, אלו הם המחנות הקדושים שלי, שלא יכולתי, כשהייתי בצד הזה, לזון אותם.
באור המאמר. כבר ידעת שבמצב הא' של המלכות, היתה המלכות מקבלת חכמה מקו שמאל דבינה. אמנם כיון שהיתה מחוסרת חסדים, לא היתה החכמה מאירה בה, כי החכמה אינה יכולה להאיר בלי חסדים. ונוסף על זה היתה הקליפה מכסה אותה, כלומר כי הקליפות שכל מגמתן היא להמשיך החכמה ממעלה למטה, קרבו אז אל המלכות ורצו לינוק ממנה, ולהמשיך החכמה אליהם. ואז נחשך אור המלכות לגמרי, כדי שהקליפות לא תוכלנה לינוק ממנה. ואח"כ נתמעטה, וירדה מן הבינה למתחת מדרגת ז"א, וחזרה ונבנתה להיות פנים בפנים עם ז"א. (כמ"ש בפלפה"ס ע"ש)
וז"ש (באות תי"ח) יהי מארת חסר, כי הכתוב יהי מארת, הוא בעת שהמלכות היתה במצב הא', שהיתה מאור גדול כמו ז"א, והיתה מקבלת מבינה כמו ז"א, וא"כ קשה למה כתוב מארת חסר ו'. שמראה על חסרון. ומשיב, בגין דאתיהיב דוכתא לסטרא אחרא לשלטאה, כי אז שהמלכות היתה דבוקה בקו שמאל דבינה, והג"ר דחכמה דשמאל היו מאירות בה, ע"כ נתדבקו בה הקליפות לינוק החכמה ממנה, ולהמשיכה ממעלה למטה, וחפייא נהורא דסיהרא וכו' ובגין כך אתחשכת נהורא דלעילא. דהיינו כדי שהערלה לא תוכל לינוק ממנה כנ"ל.
ונודע שבמצב הב' של המלכות, בעת שנבנית להיות בזווג פנים בפנים עם ז"א, אינה יכולה לקבל חכמה בכלים דפנים, אלא בכלים דמצב הא', כי היא נתקנת בהם במצב הב', כדי לקבל בהם חכמה. ובכלים דפנים היא מקבלת חסדים, ואז נכללת החכמה בחסדים ומאירה בכל השלמות. והוקשה להזהר, כי בכתוב אחד אומרת המלכות. ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, שהמלכות נשתבחה ביין, שה"ס הארת החכמה המקובלת בכלים דמצב הא'. ואח"כ אומרת על המצב הא', שחורה אני, וכן אל תראוני שאני שחרחורת וכו' שמשמע שהכלים דמצב הא' משפילים אותה, וע"כ אינה רוצה בהם.
ומשום זה אומר (באות תיט) והיא אמרת, שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, לגבי אינון אוכלוסין דלא הוו בקישוטהא באינון פנימאי. פירוש, יש מלאכים בבחינת מצב הא' של המלכות, והם נקראים חיצונים. ויש מלאכים במצב הב' של המלכות, והם נקראים פנימים. ואומר, שהכתוב שחורה אני ונאוה, המלכות אומרת למלאכים החיצונים, שהם ממצב הא', והם לא היו בין מלאכים הפנימים, שהם ממצב הב'. ואינם יודעים מכל הקישוטים, שהם המוחין דפנים הנמצאים במצב הב'. ולהם אומרת שחורה אני. לפנימאי דקשיטו לה לא אמרת הכי אבל למלאכים הפנימים, שקשטו אותה בתקונים והמשיכו המוחין דפנים, אינה אומרת זה אלא כד נפקת לבר לגבי שאר אוכלוסין, שהם המלאכים החיצונים, אמרת האי. אבל לפנימאי דידעי קישוטהא, שהם יודעים איך הכלים דמצב הא' נתתקנו ונתקשטו במצב הב' ומביאים שם כל השלמות בסוד טובים דודיך מיין כנ"ל. וקשיטו לה בכמה קישוטין עלאין, מחכמה וחסדים יחדיו, היא אמרת לון ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, ומתפארת לפניהם כמה אנא מתתקנת יאות לקבל נשיקין ממלכא, דהיינו שמתפארת בתקונים דכלים דמצב הא' שנתקנו לה במצב הב', שעי"ז החסדים שמקבלת בנשיקות הם נכללים מחכמה וחסדים, בסוד טובים דודיך מיין (כנ"ל אות קנ"ו). אבל לאינון דלבר דלא ידעי בקישוטהא אמרת דאיהי שחורה מסטרא דלתתאי, שבמעשיהם הרעים גרמו שהס"א תעלה לינוק ממנו וע"כ נחשכתי, כנ"ל. מסטרא דכלילו דלתתא, מצד שהתחתונים כלולים בי.
אבל האמת היא שעתה במצב הב' אין היא שחורה לתחתונים, ולהיפך, כי עתה היא משפעת לתחתונים ממיטב אורותיה, מחכמה וחסדים יחדיו. ומה שאומרת להם, שחורה אני מסטרא דתתאי, הוא, בגין דלא ישגחון בעינא בישא לקטרגא לתתאי, דהא לית לון קנאה וכו', כי יראו שישראל כבר דבוקים בימין, ויש להם חכמה וחסדים יחדיו, וכלום לא יחסר להם, יקנאו אותם, כי הם מבחינת שמאל בלי ימין, דהיינו מהמצב הא', שהחכמה אינה יכולה להאיר, ולישראל מאירה החכמה. וכן כיון שישראל נכללו עתה בימין, יש חשש שלא יקטרגו על ישראל לבטל הימין המאיר להם, כדרך השמאל בלי ימין, המקטרג ויש לו מחלוקת עם הימין ורוצה לבטלו (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"א). וז"ש (באות תכ"ב) ובגין דאיהי כאמא וכו' ההוא תקונא שפירא ויאה מכולא דהיינו תקון הכלים דמצב הא' במצב הב'. דבגיניה סלקא לעילא, שבשבילו, כדי לכלול החכמה עם החסדים, היא עולה למעלה לז"א, דאיהי מסטרא דכלילו דלתתא, שהתקון הזה הוא מהתכללות התחתונים, שהעלו מ"ן. מחכדא ליה לגבי אוכלוסהא דלבר, היא מכחד זה ממלאכים החיצונים, בגין דלא יקנאון ולא יקטרגו עלייהו דישראל. כנ"ל. ובגין כך אל תראוני שאני שחרחורת, שפירושו, לא תסתכלון בהאי תקונא. דהיינו במה שהכלים דמצב הא' נתקנו במצב הב', בגין שאני שחרחורת, משום שבכלים האלו אני שחרחורת. אבל האמת היא, ובכל תקונין דילה לית תקונא שפירא וכו' (כמ"ש באות תכ"ג) וכל דא אמרת לגבי אוכלוסהא, רק למלאכים החיצונים לבד, ולא לגבי רחימה, כי לאוהבה לז"א אומרת ישקני וגו' כי טובים דודיך מיין. ומיושבת הקושיא הנ"ל שפעם משבחת הכלים דהארת החכמה, שאומרת כי טובים דודיך מיין, ופעם היא משפלת אותם, שאמרה שחורה אני, כי את הכתוב שחורה אני אמרה למלאכים חיצוניים, כדי שלא יקטרגו וכו'. ואת הכתוב ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, אמרה לז"א בעלה, ולמלאכים הפנימיים.
ובאות תכ"ד, מפרש באפן אחר. שהמלאכים החיצוניים, אינם מהמצב הא' במקומו, שאינם יודעים מקישוטין דמצב הב', אלא שהמלאכים החיצוניים הם מכלים דמצב הא' המחוברים במצב הב'. וז"ש, תו, שחורה אני מסטרא דלתתא. ונאוה מסטרא דלכון, אני שחורה מצד התחתונים שגרמו במעשיהם שתינק ממני הקליפה בזמן המצב הא'. אבל מצדכם אני נאה, מפני, הא תקונא דילי בכון איהי וכו'. כי כל התקון שלי להמשיך חכמה עתה במצב הב', הוא על ידכם, דהיינו מהכלים שלכם דמצב הא', המחוברים בכלים דמצב הב'. וז"ש (באות תכ"ו) ועל דא, כאהלי קדר מסטרא דתתאי, כיריעות שלמה מסטרא דלכון. ובג"כ אל תראוני שאני שחרחורת, לא תסתכלון בי כלל, דהיינו שלא יסתכלו איך שהמלכות מקבלת חכמה בכלים שלהם, בשביל אינון תקונין דילי, דאינון בסטרא דתתאי, כי אלו התקונים שלי בכלים דמצב הא', פגמו בהם התחתונים, כנ"ל, דהא בגיניהון נזיף בי שמשא, וכו', שמשום מעשיהם הרעים נתרחק ממני ז"א, שנקרא שמש. וז"ש (באות תכ"ח) דבזמנא דאיהי חפיא וכו', דהיינו במצב הא', שמשא לא אתקרב בהדה, שז"א הוא מרחוק, בר חוטא דחסד עלאה וכו', שיסוד דז"א הנק' חוט של חסד, כורה בה, דהיינו שממעט אותה, ועושה אותה בית קבול, (כנ"ל בז"ח בראשית אות ק"ג) והאי כרי בההוא קליפה ותבר חילה, שבהיותו ממעט הג"ר דשמאל, נשברת הקליפה, שאין לה מה לינוק עוד מהמלכות, כמ"ש שם, ויהיב לה נוי ושפירו, שנותן לה חסדים להלביש החכמה, שזה כל היופי של המלכות וכו'.
וז"ש (באות תכ"ט) תו, שחורה מסטרא דחשך עלאה. שהוא הקו השמאל מטרם שמתיחד עם הימין שהוא חשך. ובשביל שקבלתי ממנו בהיותי במצב הא', ע"כ אני שחור מצדו. ונאוה, מסטרא דאור קדמאה, מצד אור החסד, שהוא הראשון לאורות, שהוא קו ימין, אני נאה. כד"א כי אשב בחשך מסטרא דשמאלא, דהיינו בזמן שהייתי דבוק בשמאל דבינה, הוי"ה אור לי, מסטרא דימינא, הנה החסדים דהוי"ה מלאים אור לי, בעת שאני דבוק בצד ימין. (והשאר מובן ואינו צריך ביאור.)