זהר

תקל) אבל ודאי ברכיה, וסלקא ההוא ברכתא לאתריה. לבר נש דהוה ליה בר, כד מטא זמניה לאסתלקא מעלמא, אתא מלכא עליה, אמר, הא כל ממונא דילי, ליהוי בידא דמלכא נטיר לבראי. כד חמי מלכא דברי אתחזי, יהיב ליה. כך יעקב אמר, ראובן בכרי אתה, רחימא דמעיי אנת, אבל ברכאן דילך יסתלקון בידא דמלכא קדישא, עד דיחמי בך, בגין דאזלת לקבל אפך וגו', כתרגומו.

פירוש הסולם

תקל) אבל ודאי ברכיה וכו': ומשיב, אבל ודאי ברך את ראובן, ועלה הברכה למקומו. משל לאדם שהיה לו בן, כשהגיע זמנו להסתלק מן העולם, בא אליו המלך, אמר, כל כספי יהיה ביד המלך משומר לבני. כשראה המלך שהבן ראוי לקבלו נתן לו. כך יעקב אמר ראובן בכרי אתה, אהוב לבי ומעי אתה, אבל הברכות שלך יהיו בידי המלך הקדוש, עד שיראה אותך ראוי להן. וזהו משום שהלכת אחר כעסך כמים וגו' כתרגומו על ​פחז כמים.